לא אחת, דמויות ספרותיות של יצירה חדשה הולכות בעקבות דמויות שקדמו להן ביצירות אחרות. אמנון, אחד הגיבורים בספרה החדש של גיא עד "הבארשבעים" הולך בעקבות צ'רלס, הגיבור בספרו של סומרסט מוהם "הפרוטה והירח". גם הוא נוטש בפתאומיות את משפחתו ונוסע למצוא את הלא-ידוע. עד כמה אירוני הדבר, אמנון, רופא במקצועו, מומחה לפוריות הגבר, דווקא הוא מחליט "להיפטר מן האבהות" נוטש את משפחתו הבראשבעית, אשה, בן ובת ומגיע לניו-יורק, כאן מתוודע לחברה החרדית בברוקלין.

הספר כתוב בגוף ראשון. המספרת היא דניאלה הבת הנטושה. והסופרת גיא עד מגדירה את ספרה בשער הפנימי "אנטי-ביוגרפיה" שלא נטעה לחשוב חלילה, שזהו סיפורה האישי של הסופרת. אם לשפוט לפי ההקדשה, הסופרת גדלה בבית חמים ואוהב. באר שבע של שנות התשעים, הויה ישראלית מוכרת בקרב משפחה נורמטיבית. "מקום שבו כולם ידעו תוך שניות כל מה שקורה לשכניהם". מקום בו המסעדה המקומית היא מעין חדר אוכל של קיבוץ. "את יודעת איך זה פרובינציות. את תמיד בטוחה שהכול קורה במקום אחר". כך אומרת השחקנית ורדה לדניאלה, שתי חברות מבית הספר הנפגשות לאחר שנים. נתחי עלילה לא מעטים מתרחשים בתל אביב ובניו-יורק, "כי תל אביב היא תמיד הלב ובאר שבע במקרה הטוב כליה".

העלילה הקולחת- מותחת ובנויה מרבדים שונים. עומק פסיכולוגי והבנת הדמויות הוא הצד החזק של גיא עד שזהו ספרה ה-4. מדובר בשבר משפחתי שמסיט את החיים התקניים. "אם ראיתי ברחוב ילדה מהכיתה הולכת עם אבא שלה, הייתי  מתחילה להתגרד". כל אחד משני הילדים מקבל את העדר האב בהתאם לאישיותו. האח אידו מקבל זאת לכאורה בחסינות ומגונן על אחותו לאורך שנים. האם נשברת לא-נשברת. הכלבה סוזי עוזרת בשעות של מצוקה ואובדן. את הסצנות המכמירות עד כאב מרככת הסופרת בהומור: "הם עזבו את באר שבע, עברו למרכז, כי אמא שלו רצתה אזור חיוג 03" או: " היא עשתה רושם של אשה שתלויה במראות שלה כמו אמא של שלגיה".

לימים מקבלת הבת, מתנה מאביה: מצלמה. היא מתחילה לבדוק את "זוויות העולם", בעיקר של אנשים. במצלמה דרוכה היא מתחילה לארוב לסיטואציות דרמתיות. ואט אט מגלה שהדרמה האמיתית מתחוללת דווקא בסביבה הכי קרובה שלה. 

הספר "הבארשבעים" – כתבה: גיא עד (הוצאת זמורה ביתן, 203 עמ', 2012) – 89 ש"ח