אחת לכמה זמן אנחנו מקבלים, לגמרי במקרה, דרישת שלום חמה מהילדוּת. זה יכול להיות גל של ריח מאפה שמזכיר לנו את החלה מקבלת השבת בגן, או ילד קטן שדומה שתי-טיפות-מים לאהוב ליבנו מכיתה ב'2, או שיר שזורק אותנו ישר לטיול השנתי הבלתי נשכח בבריכת המשושים. וזה יכול להיות גם תופין תרבותי כמו ספר, שמזכיר לנו בעוצמות מפתיעות עד כמה היינו תמימים פעם, והאמנו בטוב, ועד כמה החיים לא עשו אז שום מאמץ כדי להוכיח לנו שאנחנו טועים.

זה בדיוק מה שהרגשנו כשקראנו שוב, אחרי עשרות שנות פרידה, את הספר על הרפתקאותיה המקסימות של "משפחת המוּמינים". מוּמינטרול, מוּמינאבא, מוּמינאמא וחבריהם – יצורים עגלגלים ומתוקים באופן חד משמעי ובלתי ציני להפליא – ליוו אותנו כשהיינו ממש קטנים, אז עדיין קראו להם בעברית "משפחת החיות המוזרות". אוריאל אופק, שתרגם לראשונה את הסיפור מאנגלית בשנות השישים,  הסתמך על התרגום הבריטי למקור השוודי, כולל הצנזורה האנגלית על חלקים "בלתי חינוכיים". הפעם זוכה הסיפור לתרגום מחודש (של דנה כספי) ישירות מהמקור השוודי, והתוצאה היא ספר חובה לילדים רכים, כלומר: אלה שאוהבים שמקריאים להם, ואלה שקוראים עצמאית (יש ניקוד!). הם יתאהבו במומינים ובדמויות הממלאות את עולמם (סניף, סנופקין, המיולין ועוד שמות שהיו כאן שנים רבות לפני הארי פוטר וחבריו) וילוו אותם בהרפתקאותיהם. טוּבה ינסון, הסופרת והציירת הפינית שיצרה את המומינים, אמנם הלכה לעולמה כבר לפני כעשור, אבל הקסם המומינטרולי חי ובועט, כאילו לא נשכח מעולם. בפינלנד, אגב, פועל פארק הנושא "עולם המומינים". אם יוצא לכם לעבור בסביבה, עשו טובה ותמסרו ד"ש חם מהילד המתגעגע שבתוכנו.

"משפחת המומינים – הסיפור על מגבעת המכשף", מאת טובה ינסון (תרגמה משוודית: דנה כספי, הוצאת כתר) – 98 ש"ח
להשיג בכל חנויות ואתרי הספרים.
לאתר פארק הנושא "עולם המומינים" בנאאנטאלי, פינלנד – לחצו כאן www.muumimaailma.fi/in_english