אח, אח, אחיות (ואחים) שלי, איך היא כותבת. כתיבה ישירה וישרה, כמו ילדה, כמו אשה-ילדה, מנוסה אבל תמימה כמו פרח, משוחחת עם עצמה בכנות ובאומץ, אמיתית ומדויקת, בלי הנחות ובלי איפור. בדיוק כמו שאת עצמך, הקוראת, יכולת לכתוב ברגעים כאלה, שבהם הנפש קמה באמצע הלילה, כשהלב כואב מרוב כמיהה לאהבה – אילו ידעת לכתוב כל כך נכון ומדויק כמוה.

אז מה יש בספר? הרהורים של הנפש הזאת, שהיא נפשה של כל רומנטיקנית עירונית שנכספת לאהבה ולחיבה ופותחת את עצמה מדי פעם לניסיונות ולניסויים; וקטעי זכרונות – כמו אמצע של סיפור קצר, שאת תחילתו וסופו מנחש הקורא בעצמו; וניתוחים ללא הרדמה, והרבה דאגות ועצבונות; ורובם בעצם שירים יפים בפרוזה, וכולם קצרים וקומפקטיים. ורבים מהם הזיזו לי משהו בלב והחיו בו רגעים נשכחים וזכורים, ובמה להמתיק ימים אם לא בכאלה ממתקים. וכאן מסבירה משמרי למה ספר דיגיטלי הוא יותר אינטימי מספר נייר, ועוד הרבה דברים יפים אחרים. לטכנופובים – כאן יש הסבר פשוט איך לקרוא ספר דיגיטלי. אוצו רוצו.

"הנפש קמה באמצע הלילה" מאת אביבית משמרי (ספר דיגיטלי בהוצ' בוקסילה, 40 עמ'), 22 ש"ח באתר ההוצאה

חופרת אני וחופרת

גששית בלשית. "אין סודות בחברה" - יונתן שגיב

בספר בלשי טוב, כידוע, לא התעלומה חשובה (כל עוד יש בה היגיון ועניין) אלא איכות הכתיבה, שבזכותה אמורה דמות הבלש לרתק ולסקרן אותנו לכל אורך העלילה. גם בספר הביכורים של יונתן שגיב העלילה לא ממש מעניינת: אשת עסקים נופלת אל מותה, אחותה שוכרת את הגיבור כחוקר פרטי כדי לגלות אם מדובר בתאונה, בהתאבדות או ברצח, ומשם הכל מתחיל להסתבך. מה שכן מעניין בספר הוא שבניגוד לתדמית המקובלת בז'אנר, הגיבור-החוקר עודד חפר (המכונה "החופרת") הוא גיי מוחצן, שמספר לנו את סיפורו באוחצ'ית מדוברת וקולחת, ומצטייר מחד כלוזר חסר כישרון – אך מאידך מצליח לפענח תעלומות הודות לשילוב של אינטואיציה ואינטליגנציה רגשית (שתי תכונות נדירות כל כך בקרב גברים סטרייטים, אללי) ולְסַפֵּר על כך בצורה משעשעת למדי, בסגנון כתיבה שלא זכור לי מספרים עבריים אחרים שקראתי. הספר לא חף מפגמים, כצפוי מיצירת ביכורים, אבל יש בו קלילות רעננה לצד קורטוב של כאב קיומי, שמבצבץ בין השורות ומוסיף לספר עוד רובד דק. ועימכם הסליחה.

"אין סודות בחברה" מאת יונתן שגיב (הוצ' כתר, 302 עמ') – 58 ש"ח באתר "המגדלור", במקום 64 ש"ח מחיר מלא

דברים שעשיתי עם אחותי

אחותי זה הכי אחי. "מתוקות קטנות" - ג'קלין ווילסון

את הספר הזה הספקתי לקרוא כמעט עד מחציתו, ואלמלא נמסר למומחית שלנו לספרי נוער, שי סלע (15), הייתי בטח גומרת אותו בעצמי מרוב שהוא נחמד. גם שי חושבת ככה:

"זהו סיפורן של שתי ילדות שאבא שלהן הוא זמר מפורסם – בתו הלא-חוקית דסטיני, שגדלה בלעדיו, ובתו החוקית סנסט, שסובלת מהחיים בצל הפרסום. חייהן של שתי האחיות-למחצה שונים לחלוטין, ושתיהן מתמודדות עם קשיים הפוכים. אמה האהובה של דסטיני חולה, והן עניות להחריד; לסנסט לעומת זאת לא חסר כסף, אבל בהחלט חסרה לה אהבה מצד הוריה – דוגמנית לחוצה וזמר מהולל שזמנו עבר. בעוד העולמות של שתיהן מתהפכים, נשברים ומתאחים, דסטיני וסנסט מוצאות חבל הצלה בקשר המיוחד שנרקם ביניהן, ובקצהו אפשרות להתגבר על הקשיים.

"זהו ספר יפה, שטמון בו לא מעט כאב, והרבה מעולם המבוגרים משתקף בו, על כל היבטיו הקשים. אך למרות העצב, יש בו גם לא מעט תעוזה. התרגום טוב מאוד ומעביר היטב את שפת הסיפור הקולחת. גיבורות הספר הן בהחלט מתוקות קטנות, אבל גם אמיצות לא קטנות בכלל, כפי שניתן להיווכח כבר בפרק הראשון. מומלץ לבני 11-19".

"מתוקות קטנות" מאת ג'קלין וילסון (מאנגלית: סיגל גפן, ידיעות ספרים, 381 עמ'), 58 ש"ח בחנות "סיפור פשוט", במקום 64 ש"ח מחיר מלא