לא מזמן שאל אותי חבר יקר: "איך זה להיות נער מתבגר בארון שטרם נחשף בפני משפחתו וחבריו על משיכתו לבני מינו?”. עניתי לו במשל: ” תחשוב שאתה חי בעולם שבו נאסר עליך לאכול לחם, אתה משתוקק אליו ומפחד ממנו בו זמנית”.

לחם אחיד, לחם הקודש, המוציא לחם מן הארץ, בזיעת אפיך, לחם ושעשועים. מי שאי פעם הכין בצק ללחם מכיר את המגע הרך מחד ואת ההתנגדות קשת העורף מאידך, את ההזעה הכרוכה במאמץ, ההתרגשות שמלווה את מעשה הבריאה של כיכר התופחת על שמרייה, את ריח האפייה שאין לתאר במילים עד כמה מנחם וענוג הוא, ואת הרגע שהקרום מתפצח בפה באלף ניגונים. בגט שאכלתי בשבע בבוקר בעיירה בון שבצרפת בוקר בוקר במשך שבוע. וגם קרואסון. חלה של אנגל עם חמאה מלוחה בשתיים לפנות בוקר, בן שש עשרה שיכור בבית הוריי. בייגלה עם שומשום וזעתר בשער שכם. לחם איטלקי מסורתי עם קרום כמעט שרוף ופנים לח עם ריח משכר של שאור ב Sullivan Street Bakery שבניו יורק.

יש לי חברה טובה שאוהבת ויודעת לאכול ולבשל, אנינת טעם בנשמתה, מכירה כל פנינה גסטרונומית בארצנו אנו ובשאר העולם. נדיר המקרה שאחדש לה על מקום שהיא לא מכירה. והנה לפני שלושה חודשים גילתי שהיא לא מכירה את מאפיית בר-לחם. שירה ודגן ( כן כן שמו של האופה הוא דגן) שלמד בfrench Culinary Institute, וגלי ויובל שניר, מייצרים 18 סוגי לחם, מאפים למכביר ועוגות, הכל ללא חומרים משמרים ומחומרי גלם טריים ואיכותיים, מלח ים, חמאה משובחת ושמן זית אורגני. כשהגענו לשם חברתי ואני אכלנו בהנאה מרובה: בגט עם חמאת Échiré ממערב צרפת, פיצה דקיקה עם אנשובי משובח ועגבניות, פוקאצ'ה ששמן זית סביב לה ומאפה מבצק קרואסון עם פארמז'ן וכמהין.

איך היא אומרת חברה שלי "שלא נדע צער", לכו לשם ותוסיפו לכם זיכרון של לחם.

בר לחם, קהילת סלוניקי 7 נאות אפקה, תל אביב, טל': 03-6480055