חשבתי שהסוסים אילמים הם. טעיתי. הסופרת אנה סואל הבהירה לי, שסוסים לא רק מדברים, אלא יודעים גם לכתוב. עובדה: הספר "הסייח השחור" שהופיע בימים אלה בהוצאת מודן, הוא אוטוביוגרפיה של סוס.

לראשונה, הופיע הספר בלונדון בשנת 1877 והייתה לו כותרת משנה: "אוטוגיוגרפיה של סוס, תורגמה מן השפה הסוסית המקורית בידי אנה סואל". ואכן, "הסייח השחור" שהופק גם לסרט (מרגש לא פחות מן הספר) כתוב בגוף ראשון. המספר הוא הסייח "קסם שחור", שנמנה עם גזע האצילים ולא רק מתוקף שושלת היוחסין, יותר בזכות החינוך של אמא. אמא-סוסה עזרה לו להבין את תפקידו הסוסי בעולם, וציידה אותו בקודים סוסיים להקל את מסע חייו. ביומנה כתבה הסופרת: "אני רוצה לכתוב סיפור שמטרתו לעודד אהדה, חיבה וטיפול בהבנת הסוסים". היא השיגה את מטרתה בגדול.

הקורא מלווה את "קסם שחור" מהיותו סייח קטן ומפונק, לסוס שבע ימים. מלווה  את גלגוליו השונים: סוס רכיבה, סוס מרוץ, סוס מרכבה וסוס להשכרה. על התואר סוס מלחמה, אנו שומעים מסוס אחר, מחברו קפטן, שהיה שם ויודע מהי מלחמה. אנו מתגלגלים איתו מאורווה לאורווה ויודעים שאין האורוות שוות, כשם שהסוסים, הסייסים והעגלונים אינם שווים. "יש אנשים רעים  ואכזריים שאינם ראויים לכך שסוס או כלב יהיה רכושם…" (עמ' 25). זהו סיפור סוסי, ויותר מזה סיפור אנושי קסום על ההדדיות בין האדם לבעלי החיים. "אנשי לונדון מעונינים שסוסיהם יזקפו את ראשיהם מעלה ויגביהו את רגליהם בעת צעידתם. הדבר אכן מזיק מאד לסוסים, אך הוא מיטיב עם העסקים" (עמ' 120).

קשה להיות סוס, אבל האדם יכול להקל עליו וללמוד ממנו לא מעט. "מקומות טובים יוצרים סוסים טובים", אומר הסוס שמרגיש אחראי לכל מי שרוכב על גבו. לסיכום – ספר נפלא, בתרגום נפלא של אלון אלטרס. מחדד את הרגישות שלנו. דורש מן הקורא הצעיר לעצור לרגע ולנהוג בבעלי החיים בעדינות ובחוכמה. ובלי התנשאות, כי לעולם לא נדע מי חכם ממי. ההיסטוריה של ספרות הילדים  האנגלית יודעת לספר שבהלוויתה של אנה סואל, הרחיקו את מתגי הרתמות מפיותיהם של הסוסים שהשתתפו במסע הפרידה. האין זו הצדעה סוסית ואנושית נפלאה?

הספר "הסייח השחור" מאת אנה סואל (תרגום אלון אלטרס, הוצאת מודן 2011) – 74 ש"ח
להשיג בחנויות ואתרי הספרים