ילדים הם עם מפתיע. לא ייאמן, אבל כבר מגיל אפס (ומגובה מינוס מטר) הם מפתחים רצון עצמאי לחלוטין ודעתנות שלא היתה מביישת בעלי טור ותיקים ושבעי קרבות מה"ניו יורק טיימס". אבל לפעמים, ואפילו לעתים קרובות, מסתתרת מאחורי הדעתנות הזאת איזו אמת פשוטה שכדאי להסיר לכבודה את מסכת המבוגר האחראי, ולהודות שיש בה משהו.

ככה קרה לנו עם ספר הילדים החדש של הסופר והמאייר האירי אוליבר ג'פרס, שנקרא "הילד שאהב לאכול ספרים". הספר מתהדר בגימיק נחמד – ביסים משני צידי הכריכה – וככזה הוא תופס מיד את העין. בקריאה ראשונה יחד עם איש סקרן וקשוב בן שלוש, נדמה היה לנו שמדובר בסיפור מוזר, על גבול התמוה. שהרי לא בכל יום אנחנו פוגשים ילד שנוהג לאכול ספרים כדי להיות חכם, אך סובל עקב כך מ"קלקול קיבה" ספרותי. חשבנו שהמסר – אם יש כזה בכלל – מעורפל מדי, ודאי עבור ילדים קטנים, והנחנו את הספר על המדף. אבל למחרת הפתיע אותנו האיש הקטן ודרש מפורשות לקרוא לו שוב את "הסיפור על הילד שאהב לאכול ספרים". וביום שלמחרת – שוב, ובזה שאחריו – שוב ושוב. עכשיו כבר עשינו מאמץ מיוחד להבין: קראנו לאט יותר ובתשומת לב, ובקריאה החמישית נפל לנו האסימון: כן, יש כאן משל, והנמשל הוא אישי וסובייקטיבי לגמרי. אז תנו בו ביס, בספר הילדים האחר הזה. אולי גם אצלכם הוא ישביע איזה רעב.

"הילד שאהב לאכול ספרים" מאת אוליבר ג'פרס (מאנגלית: תמי קרמר, בהוצאת כתר) – 64 ש"ח
להשיג בחנויות הספרים, www.oliverjeffers.com