השבוע אני רוצה לחרוג מדלת גגי ולהספיק לפני יום כיפור להמליץ על מכבי האש, הרשות ההומאנית ביותר בעיר, וגם על ד"ר צחי ממרפאת "פטיפול", אחד הוטרינרים הטובים והצדיקים:

בערב ראש השנה, כמדי כמה שבועות נתקלתי ביללות קורעות לב. זחילה אינטנסיבית מתחת למנועים במכוניות הרחוב הבהירה לי ששוב נבהל גור אבוד ונכנס למנוע. משטרה, איתור בעלי המכונית, הבעלים מגיע, פותח מכסה מנוע והגור נמלט במהירות ועובר למנוע הבא. למזלי היה זה חג וכך יכולתי לבלות איתו על המדרכה בלווית טונה, קיצי קיצי ושתי ילדות שכנות טובות לב שחיכו לראות מה יתפתח. למחרת, אחרי שני לילות לבנים של האזנה למיאאאאו קורע עור התוף ומבקיע את חדרי הלב, ואחרי שדיברתי עם העירייה ("חופש, אין מי שיעזור") ירדתי לכיוון הים, הנחתי עוד טונה בתיק וקיצקצתי עוד קיצי קיצי, הוא לא ענה. נכנסתי לאוטו ונסעתי אלא שאחרי דקות ספורות נשמע שוב המיאאאו ולקח לי שניה להבין שהוא במנוע שלי. מכבי אש אמרו בקול חם שיבואו מייד אחרי השריפה הנוכחית, ובינתיים חילצה אותו חתולה זרה, שלא נאותה גם לאמץ אותו, שכן אם יש אלוהים – לא בטוח שכל כך אכפת לו. בערב הבאתי אותו לד"ר צחי שם טיפלו בו טיפול ראשוני (והיו על הקו לאורך כל הדרמה בסיוע עצות ותמיכה) ללא תשלום, כי צחי יודע כמה חתולים כאלה אני מוצאת בשנה וכמה אני עשירה.

אז אם אתם נתקלים בבעיה, שלאחרים אולי לא נראית בוערת – תמיד יש מישהו עם קול חם ורצון טוב במכבי האש. ואם כבר חילצתם חיה מצרה תביאו אותה לצחי מ-"פטיפול", שם תמיד יהיה מישהו על המשמרת שיושיט יד, ויזכיר לכם שאתם לא לבד. חתימה טובה.