הרעיון לגדל צמר גפן נשמע לי מכת קסם, בערך כמו לטמון באדמה זרעים של מסטיק. אבל הלא יאומן הוא דווקא יסופר, והכותנה צומחת בארגז פלסטיק ופרחים רכים מתחילים להידמות לבגדי גמדים. תכף נתחיל ביצור. הגג בשיאו: הטבח חזר מסיור העגבניות באירופה ומיד החל לזרוע במרץ לוביות ולימה וקורנישונים; וימי הקיץ החמים נמהלים במתיקות משחקי המחבואין בין שמש לצל ובין הירקות המתחבאים להם וצוחקים למראה הידיים המחפשות יבול. מלפפון אחד הצליח לחמוק מכל הסלקציות וכך נועד לספק זרעים לדור הבא במקום לסיים את חייו בסלט עם הרבה שמן זית. הסידורים הרכים מוכיחים את עצמם, עד שעלה בדעתי בכל זאת להרים דוכן קטן בתערוכת החקלאות שמתקיימת עכשיו בגני התערוכה. אבל הרעיון לעמוד בחום הזה ולהסביר לאנשים את התיאוריה הפריכה שלי, מריץ אותי בחזרה למזגן – הלאה המסיון, קדימה 21 מעלות.

בדרך חזרה מבצפר של הקטנה אני נעצרת מול "מיאו" חזק במיוחד, מתחת לגלגלים שלי רגע לפני דריסה אני מוצאת גור חתולים שעליו לפחות 400 פרעושים שחורים ותקווה גדולה לחיים. אני עוצרת את התנועה ואוספת אותו (אלא שיחד עם פרעושיו זה בעצם – אותם), ביד אחת אני נוהגת הביתה ואת שארית היום מקדישה לקופיף הקטן שמתגלה כנשמה טובה וקואופרטיבית עם אזני עטלף ושפם קטן בסגנון היטלר. נקי ומסודר אני ממליצה הפעם גם עליו, בגלל האופי, בגלל הנחישות. אני מכינה מרק טרטור עם מלפפונים ושמיר מהגג, ומקווה שאפשר להגיד שרבע קיץ כבר מאחורינו ושלפחות התברכתי  בכך שאני לא חייבת לצאת בחום לירקן רק כי חסר לי שמיר שבלעדיו אין טרטור, כי חסר העקצוץ שהופך שלולית יוגורט קרה למעדן ים תיכוני מקרר.

חיימ'קה שלי. החתול החדש, מינוס הפרעושים

[PSGallery=csbbs2edlv]