אין טעם להסתיר. ימי ההולדת בגן הפכו מזמן להסוואה מגושמת של הדבר האמיתי: כולם יודעים שמדובר בתחרות אכזרית ונטולת-חוקים על תואר "ההורה המשקיען של הגן". זו הסיבה שהחגיגות הצנועות והתמימות של פעם הפכו למפגני פירוטכניקה עתירי דם, יזע וממון שבדרך כלל מסתיימים בדמעות, וכוללים עוגות קצפת ענקיות בצורת דמויות בלהות ("מה, לא רואים שאלה טינקי-ווינקי, דיפסי, ללה ופו, משתזפים על ספינת תענוגות בקאריביים?"), תלבושות עתירות אפקטים לחתן ולכלת השמחה ("תראו איזה זר שזרנו לנסיכה שלנו, מעלי גיפסנית ואבני סוורובסקי!") וכמובן – הפתעות יומולדת שמנסות להאפילו זו על זו בחדשנות: ההורים של לי-פז נתנו לכל ילד ערכת פלסטלינה בתוך סקסופון פלסטיק מפריח בועות! ההורים של לי-נוי קנו לכל הילדים אייפון משפריץ! ההורים של לי-דד חילקו דיסק און קי עם קליפים שצילמו בגן! לא, זה לא אמיתי. בסופו של כל שבוע חוזרים הילדים הביתה מחגיגות יום ההולדת בגן כשתיקיהם עמוסים במיטב תוצרת סדנאות היזע של סין העממית, רק כדי לריב על ההפתעה השווה עם האחים הגדולים. שלוש דקות לוקח עד שמישהו דורך עליה, היא נשברת לצמיתות והצרחות קורעות את התקרה.

והנה החלופה השפויה: אמא שאנחנו עפר לרגליה גילתה לנו בסוד שפרשה מהמירוץ. ביום ההולדת של בתה קיבלו כל ילדי הגן עציצונים (אמיתיים!) עם שתילי אמנון ותמר. את העציצים רכשה בשקלים בודדים במשתלה סמוכה, צירפה לכל אחד פתק "תודה שחגגת איתי את יום הולדתי" וזכתה לתשואות ולמבטי קינאה רושפים מכל ההורים. בניגוד לדג זהב אמיתי בשקית שקופה (גם זו, אגב, הפתעה הזויה ששמענו לילדים לאחרונה שחילקו באחד הגנים), הפרח שבעציץ יחיה כמה שיחיה, יפרח כמה שיפרח ולא יגרום טראומה לילדים אם יחליט "להתפטר", כלשונם. בדרך הם עלולים ללמוד דבר או שניים על השקייה, טיפוח, צמיחה ושגשוג. הכי מלובלבים.

שתילי אמנון ותמר בעציצונים אישיים – כ-4 ש"ח לעציץ, במשתלות ברחבי הארץ.