תיזהרי מאיתנו תשפ"א, חסר לך שלא תהיי טובה. משפחת מרמלדה מאחלת חג שמח!

אתם לא יודעים כמה רצינו לתפוס אתכם כרגע בדיוק מנסים להידחף לתור המהיר לבידוק הבטחוני. או צופרים בחניון בדרך לאסוף 20 גפילטע מהדגאי השכונתי. או לפחות באמצע צעקות על הניקוי יבש שאיבדו לכם מפית מהסט, זה במינימום. משהו מהעצבים הרגילים, איזה קפריזה קטנה של אווירת-חג כמו שאנחנו הכי אוהבים. אוף, איפה אנחנו ואיפה אנחנו של תש"פ.

אבל לדאבוננו, כל התקפי החרדה, ההיסטריה וההתמוטטות בסוף הערב על המדיח כלים שקרס – פינו את מקומם הפעם לחששות חדשים, אי וודאות מבאסת ואנרגיות של "נו די כבר עם השיט הזה".

אז אנחנו כאן כדי להגיד שגם השנה, למרות הכל ודווקא בגלל ההנחיות המבודדות – אתם הכי, אבל הכי לא לבד שאפשר. הלו, כולנו נעולים פה יחד באותה מדינה, עם אותם צחוקים שחייבים להפיץ לכל קבוצות הוואטצאפ (כולל לזה ששלח אותם במקור), עם אותו זומשפחה שמקרטע (דוד בוצי, לא שומעים, אתה על מיוט!), עם החיפוף השנה על המפות היפות והסרוויס של האורחים (ילדים, תגידו תודה שהוצאנו מהפלסטיקים של סבתא), ובעיקר עם הזיכרונות הלאומיים שיישארו לכולנו, כשכל זה יחלוף לו. וזה יחלוף, עוד תראו.

נותר רק לאחל ששונה ויפה תהא השנה אשר מתחילה לה, ומכל בחינה אפשרית. ועד שזה יקרה – שימו מסכת פאייטים נוצצת על הפנים ועל הלב, תחגגו כאילו באמת אין מחר, והרימו גבוה את הראש השנה. חייבים, חג זה חג זה חג.

נשאיר אתכם עם השיר האופטימי והיפה הזה של דניאלה ספקטור, שמזכירה לנו שכל הדברים היפים באמת מתגלים בזמנם. צודקת.

לשנה טובה ולימים שמחים!