שלוש פעמים מצאתי את עצמי בסטודיו הקטן והאינטימי של המדיטק בחולון צופה במונודרמה "לרקוד עם אבא".
שלוש פעמים צפיתי בשחקן זהר שטראוס, המגלם את הילד מיכאל, ילד רגיש ותמים, המספר על מערכת היחסים שלו עם אביו הרקדן.

מיכאל, ילד מופנם שעולמו צר ומוגבל, ילד שמרוב פחד הולך קרוב לקירות, חושף לפנינו מערכת יחסים לא ברורה, שאט אט נפתחת ומתבהרת. האב ובנו מדברים על "ריקוד שנרקד מעצמו", ריקוד שנמצא בתוך הגוף ורוצה לצאת החוצה.

כאמור שלוש פעמים צפיתי בהצגה "לרקוד עם אבא", ובכל פעם נדמה היה לי שלא מדובר בהצגת יחיד, על הבמה נכחו עוד  שחקנים ודמויות.
האם המשחק החד פעמי של זהר שטראוס עושה זאת? ואולי הבימוי הדק והעדין של משה קפטן שפצח איזה סוד (שזהו הבימוי הראשון שלו להצגת יחיד)?
ואולי הטקסט הפיוטי והמדויק של איציק ויינגרטן, טקסט שמוביל אותנו אל מסע פנימי, מטלטל וגם מזכך.

סוד הצרופים מדבר פה. המוסיקה של יוסי בן-נון, התפאורה והתלבושות של דנה צרפתי, התאורה של אורי מורג.
כל אלה יחד, רקמו יצירה בחוט רקמה.

בגרסתה הראשונה, "לרקוד עם אבא" זיכתה את איציק ויינגרטן במקום הראשון בתאטרונטו . את הגרסה הזו לא ראיתי ואני משלימה את החסר, חוזרת לצפות בזהר שטראוס כדי לספוג קצת חבטות, לטפטף  קצת דמעות, כדי לצחוק ולהתרגש.
באחת ההצגות לא התאפקתי, השארתי לו  פתק וציירתי פרח.

"לרקוד עם אבא", הפקה: מדיטק, שחקן: זהר שטראוס, בימוי:  משה קפטן, מחזה: איציק ויינגרטן.
לצעירים מגיל 12 ומעלה, ולהורים.
המופע הבא – 5 ביוני.