הספר הזה כולו חגיגה: חגיגה לעין, בזכות איורים שופעי סערה וגעש וחיים וצבע, חגיגה לאוזן בזכות שפה קצבית, עשירה ומוזיקלית (אף שהספר אינו מחורז! וטוב שכך) וחגיגה לדמיון וללב, בזכות סיפור על נושא מסורתי – תיבת נוח – מזווית מקורית, רעננה ומאלפת. הספר נפתח בעיצומו של המבול כבר בכפולת השער, שכולה קצף גלים וגשם שוטף, והדף הבא סוחף את הקורא מיד לתוך האקשן בלוקיישן: "בתיבה של נוח המולה וצהלה –/ החמורים נוערים, הצפרדעים מקרקרות, האריות שואגים,/ והמבול ניתך על הגג – תך! תך! תך!" תראו לי ילד שיישאר אדיש אל מול תיאור כזה, המומחש לעיניו גם באיור ססגוני ומפורט.

תחילה מתוארת השגרה בתיבה – נוח ואשתו נעמה מכינים אוכל לצמדי החיות (נעמה הוא אכן שמה של אשת נוח, לפי רש"י, והסיפור עצמו נסמך על מסכת סנהדרין), אבל אין להם מושג מה לתת לזוג הזיקיות, שאינן טועמות דבר מכל מה שמגישים להן ומצטמקות להדאיג. נוח מושיב אחת מהן על כתפו ומסתובב איתה כך במשך יומיים, בתקווה להיתקל במזון שיערב לה, אך לשווא. ואז קורה אסון בבטן התיבה: נעמה מוצאת תולעים בארגזי הפרי וקוראת בבהלה לנוח – הרי אם התולעים יקלקלו את המזון במזווה, לא יהיה לשוכני התיבה מה לאכול!

לפתע שולחת הזיקית מכתפו של נוח לשון ארוכה ודקה – וזוללת את התולעים מהפרי. מיד אחר כך יצילו היא ובן-זוגה את הפרי והירק בתיבה – לא לפני שנוח ישלוף מהפירות צמד תולעים למשמרת, שישרדו גם הן אחרי המבול: "גם בתולעת יש תועלת" (יופי של משחק מלים) "וגם עליכן נשמור," הוא לוחש להן, "כי לכולם מקום תחת השמש, ובחלוף המבול היא תזרח שוב על הארץ". כאן מסתיים הטקסט, ובכפולה האחרונה שטה התיבה על נוסעיה בים רגוע מול שמש זורחת, ללא מלים. ולמה זה יפה בעיני? כי הסיפור מספר בעדינות רבה הרבה יותר ממה שכתוב בו: שלכל דבר יש סיבה ומשמעות, שלכל יצור חי יש תפקיד ומקום בעולם ושכל בעיה נפתרת בסופו של דבר, בעיקר כשהלב פתוח ומאמין בטוב. ספר הביכורים של יעל מולצ'דסקי כתוב לעילא, ואיוריה המרתקים של אורית ברגמן מאפשרים לצלול לתוכו בעונג בכל גיל, מקטון עד גדול. והנה עשרת העמודים הראשונים במלוא תפארתם, תתרשמו בעצמכם. מומלץ מקרב לב לבני 5-7.

"איך הצילה הזיקית את נוח" מאת יעל מולצ'דסקי (איירה: אורית ברגמן, הוצ' כנרת זמורה-ביתן,  30 עמ', מנוקד) – 44 ש"ח בחנות "המגדלור", במקום 49 ש"ח מחיר מלא

העולה היורד לחיינו

התגעגענו לקטנה. "ספר קישוני" - אפרים קישון

"העולה היורד לחיינו" הוא שם ספרו הראשון של אפרים קישון – הגאון שידע לעשות צחוק מהישראליאנה הדפוקה שלנו הרבה לפני כל הסטיריקנים האחרים, מפני שתמיד הצליח להישאר קצת בחוץ ועל כן לקלוט כמה אנחנו הזויים – אבל הוא גם מיטיב לתאר אותו עצמו. במלאת עשור למותו יצא כעת ספר חגיגי עם מבחר מיצירותיו לאורך השנים, כולל קלסיקות כמו "יצחק הסוף איננו" ("זכר צדיק לברכה", עמ' 30) או "תעלה בתל אביב" (שעל פיו נוצר הסרט "תעלת בלאומילך"), עם טיפוסים מכמירים וזכורים לטוב (כולם אשכנזים, מה לעשות) כמו הסופר הנודניק תולעת שני (שהמחבר לא קרא את ספרו, אך אינו מהסס לקטול אותו בשצף-קצף), האינסטלטור שטוכס שלעולם אינו מגיע לתקן את הברז שהתפוצץ, ארבינקא הממזר, בן-ציון ציגלר (שהביא במתנה בונבוניירה שעברה את כל היישוב) וכמובן "הקטנה" (אשת המחבר) וילדיו רפי, עמיר (שהוריו שכחו להביא לו מחו"ל "מסטיק עם פסים") ורננה (שאינה מסוגלת להיפרד מהמוצץ "צצי"). באמצע הספר יש גם דו-שיח ביוגרפי מאלף של קישון עם ירון לונדון. הספר מעוטר בשלל צילומים מחייו הפרטיים של המחבר בביתו, באתרי הסרטה וכו', פתקים שהשאיר, סביבת העבודה שלו, טיוטות מקושקשות ושערים של חלק מספריו. רוב הפיליטונים לא התיישנו, ומצאתי את עצמי צוחקת בקול רם לא פעם ולא פעמיים. יופי של מתנה גם למי שלא ידע את אפרים, קל וחומר למי שידע ושכח.

"ספר קישוני" – מבחר מאת אפרים קישון (כולל צילומים, אייר: גל שקדי, הוצ' ידיעות אחרונות – ספרי חמד, 254 עמ'), 80 ש"ח בחנות "המגדלור", במקום 88 ש"ח מחיר מלא