הדבר שכנראה באמת הכי קשה לי לעשות, הוא לקחת פסק זמן, לפרגן לעצמי שקט, נוף, אוכל טעים ומנוחה. בשביל להוציא אותי לחופש צריך לאזוק אותי למושב הנוסע ולקחת אותי, בלי לשאול שאלות. ואני יודעת שאני לא היחידה. העניין הוא כמובן שלא תמיד אפשר לצאת לחופש. לרוב, אי אפשר. אבל לגנוב כמה שעות איכות כולם יכולים. השאלה היא, מה בדיוק עושים איתן. איך מאפשרים את 'זה', איך 'נחים'. לגמרי במקרה, גיליתי דרך. בואו ואספר לכם. בכיתה של הבת שלי יש ילדה מקסימה שגרה לא רחוק. לפני כמה ימים שיחקו שתי הבנות יחד בגינה הציבורית בפלורנטין, ואני ישבתי לפטפט עם האמא של הילדה המקסימה. היא ספרה לי שיש לה עסק ביתי לסלסלות פיקניק. אנשים שרוצים לחגוג, לציין מאורע, לנפוש לרגע בתוך היום יום, מזמינים אצלה סל עם אוכל, ויוצאים לטבע. ימים אחר כך, הידהדו דבריה בתוך הראש שלי. פיקניק, פיקניק, אמר הקול במוחי. פסק זמן מהיום יום. את זקוקה לפיקניק.

וכך, קוראיי וקוראותיי היקרות, קרה הלא יאמן: אפילו סרבנית חופש כמוני יודעת להפתיע לפעמים.  בבוקר אחד, עמוס ככל הבקרים, עשיתי מעשה: לקחתי כמה שעות הפסקה, הזמנתי סל פקניק אצל הדר פלדמן, הלא היא האמא-של-הילדה-המקסימה, ומצאתי את עצמי עם אהובתי, מתחת לעץ צאלון רחב ונדיב, על כר דשא, אי שם בפארק בגוש דן. ישבנו על שמיכת פיקניק מג'ינס שמצאנו בתוך סל הפיקניק המשובב של 'גוטה גוטה' (כן, גם על השמיכה היא חשבה), וכמו שתי ילדות קטנות, התחלנו לחטט בסל ולמצוא אוצרות: סלטים של ירקות טריים, טבולה, סלט תפוחי אדמה מופתי, קיש פטריות מושלם. מצאנו המון צנצנות זכוכית קטנות ויפות (כמה כיף זה זכוכית) שהכילו ממרחים נפלאים – של ארטישוק, של סרדינים, חמאת עשבים קלאסית, אנשובי ואפילו ממרח שעועית. היו שם גם זיתים מזילי ריר וגם טפנד מהם. גם פסטו מעולה. בשקית נייר חומה היה לחם פשוט ונהדר, בשקית אחרת סכום חד פעמי מעץ (כמה כיף שלא פלסטיק), כוסות וצלחות. היו שני בקבוקי  זכוכית של מיץ תפוזים. הכל היה עטוף בחן וטוב טעם, והוכן בבירור בבית, עם המון אהבה. אכלנו,התמוגגנו, נרגענו.

אחרי כל כך הרבה אוכל טעים, השתרר  שקט על השמיכה. הבטנו  בכנופיות של דררות (תוכים ירוקים שפלשו לארצנו בשנים האחרונות, ולא כמו שחושבים, ברחו מהספארי, אבל זה סיפור אחר) שעפו לנו מעל הראש. מסביב הכל היה ירוק ושקט. השילוב בין עצי הזית והתמר לתוכים הטרופיים היה ייחודי, בלתי אפשרי ורב קסם. נכנעתי לרוגע.

כשהרגשתי שהדופק שלי צונח מתחת לאפס, ניסיתי את מיליון סוגי הריבות שהדר ארזה לנו, יחד עם עוגיות מכמה סוגים, וטרופלים מגן העדן. אם נוזל לכם ריר בשלב הזה של הקריאה, זה ממש בצדק. הסל של הדר משגע, והוא יפה כמו שרק מישהי שהיתה קודם מעצבת יכולה לסדר (ונשאר אצלכם במתנה, לנצח, עם כל מה שבתוכו). הייתי כל כך גאה בעצמי על הבוקר הנדיר הזה.

אחרי שחזרנו העירה והתאוששתי קצת, צלצלתי להדר, להודות לה. היא הייתה מאוד מבסוטית, כמובן, אבל לא ממש מופתעת. פתאום הבנתי שכל הלקוחות שלה נשמעים ככה, מלאי שקט ופינוק. כדאי לכם גם.

גוטה גוטה
בטל': 052-5125656, במייל feldman.hadar@gmail.com ובפייסבוק