31 ביולי, 2019

פיצה מהשמיים

בראש בניין בתל אביב, אופים מדי שבת פיצה נאפוליטנית קלאסית ומדהימה, שתרד אליכם במעלית סודית, כמָן מהשמיים. הלו רפונזל, אפשר אקסטרה רוטב?

פסססט, תתקרבו רגע: כבר מזמן לא היה לנו סוד טוב, כזה שרק מתי מעט יודעים, שמעבירים הלאה רק למי שחפצים ביקרו. ובכן, אולי אם נחשוף בפניכם את אחד הרזים הכמוסים שגילינו – תואילו להחזיר טובה, ולהעביר לנו שם של בייביסיטרית פנויה / מנקה שמסכימה חלונות / איפה מחליפים מסך אייפון בזול. שחררו משהו, יא בונקרים. כי הסוד שלנו – שווה את משקלו בזהב, לא פחות. שימו לב: בראש בניין בצפון הישן של תל אביב, נאפית בימי שבת בלבד הפיצה הכי נאפולי שטעמנו מימינו. הייתם שלנו כבר ב"פיצה", תודו. אז הנה כל הפרטים (אבל זריז, לפני שיתקרר):

עד לפני שנתיים עידו וידר, עסק בעיקר בבניית אתרים. במהלך טיול בניו יורק, הזמין אותו חבר שעובד במסעדה מבוקשת בעיר, להיכנס למטבח ולהתנסות קצת. אחרי התמחות וצבירת שעות פס-קר-חם, הרגיש עידו שנפתח בפניו עולם חדש. כשחזר, עבד מספר חודשים במסעדת "באנה" הטבעונית והמעולה שבתל אביב, שלא השאירה לו הרבה זמן-מחשב פנוי. כשפרש, חזר לתכנת ביום, אך המשיך ללמוד על בצקים ועגבניות (שתי אהבות מבית) בלילה. רק כשאביו, חובב פיצות מושבע, החליט להכניס הביתה תנור אבן מקצועי – התחביב הגביר הילוך. עידו החל לקרוא מתכונים, לצפות בסרטונים, להעמיק, לחקור, לצמצם רטבים ולאפות לחבריו ברי המזל פיצות מסוגים שונים. כששם לב שהוא מגיע להוריו יותר ויותר ולא זז מהתנור, החליט לחזור לגור איתם לתקופה, להתאמן ולמסד את הלהיט. כך נולדה "פיצה בזנגביל".

באביב האחרון, אף נסע לנאפולי, דגם כל פיצרייה שנקרתה בדרכו (תחקיר מקצועי), רשם הערות, דיבר עם הפיצָיוֹלים המקומיים ובעיקר עבר קורס ב"אגודת הפיצה הנאפוליטנית האמיתית", שם נחשף לכל הדיוקים והשיטות שהופכות קמח, שמן ועגבניות – לחלום איטלקי אסלי. אז נכון, אמנם אין להשיג כאן את הגבינה או הבזיליקום הרשומים בספר החוקים הרשמי; אבל קמח מהחיטה ובגריסה הנכונה, פלוס העגבניות המקומיות איתן מכינים את הרוטב בצפיפות המדויקת – דווקא יש לעידו ועוד איך. וכך, מאז שחזר, ובכל יום שבת אחרי הצהריים, הוא אופה בעבודת יד 2 סוגי פיצות קלאסיים: מרגריטה או מרינרה (פיצה ללא גבינה, עם הרבה רוטב עגבניות, אורגנו, שום ושמן זית), וגם פוקאצ'ה נהדרת (עם מלח גס ורוזמרין). כולם מהבצק הנאפוליטני הידוע – דקיק, עם קראסט גדול ואוורירי מסביב, רך ולא קריספי, שנאפה בצורה מהירה מאוד. עניין שמאפשר לו לספק לכל מי שעובר ברחוב (או מזמין מראש) תוך דקות – זלילה שמיימית.

מה שמביא אותנו לשוס הגדול באמת (כאילו עד עכשיו לא התעלפתם מספיק): במקום לחפש חניה או לנטוש את הקורקינט ולעלות 3 קומות – עידו תיכנן ובנה מעלית מאולתרת מחוץ לחלונו, עם גלגלת ומגש יציב, אותה הוא יוריד אליכם פעמיים: פעם אחת בשביל שתניחו את הכסף (במזומן), ובשניה – עם מגשים מהבילים שיגרמו לכם לחשוב מחדש על כל מה שידעתם על פיצות. זהו, הוצאתם מאיתנו הכל. שיהיה בתאבון ושמרו את זה טוב טוב בבטן.

"פיצה בזנגביל" – 30-35 ש"ח למגש (ניתן לבקש גבינה טבעונית), 20 ש"ח לפוקאצ'ה
הזמנות – בהודעת וואטצאפ 058.4522025, ימי שבת, 16:00-20:00, התשלום במזומן ובאיסוף עצמי בלבד מזנגביל 20 (הצפון הישן, בין שד' נורדאו לבזל), תל אביב