09 ביולי, 2014

נערת גבעות

מירי חנוך מצדיעה לריג'לה הג'דאית על הנחישות, התעוזה ואופי שלא יזיז אותה במילימטר מהאדמה. עקשנות מהשורשים

ריג'לה. אני מעריצה אותה, קשה לי להעריך אותה בגלל שהיא נורא פושי, נדחפת לכל חור פנוי או אפילו מוכנה לדרוך על גופות ולצמוח במקומן, מכאן השם המעליב שלה בעברית – יבלית, פשוט כי היא מתפשטת כמו יבלות, אין רחמים באקדמיה ללשון, אבל במקרה הזה זה ממש לא משנה כי לגברת יש עור של פיל. היא עשב מאכל בשרני עם כוחות חיים שהיו עוברים אתם פעם את השואה. אני עוקרת ועוקרת, תולשת ומחסלת וכאשר מענים אותה כן תרבה וכן תפרוץ. אבל כמה שלא אלכלך עליה כאן, כי היא מין מתנחלת מהסוג של נוער הגבעות – בלי מים מינימום אדמה וסביבה עוינת לא מזיזים לה, היא טעימה בסלט ובבישול ומלאה בכל הכוח הזה שיש לה, נדמה לי שאם פופאי היה נתקל בה התרד היה מחוויר.

קצת שמן זית לימון או חומץ ומלח והיא הופכת לחלום. ועכשיו היא גם באופנה, נמכרת במרקס אנד ספנסר בשמונה יורו לקילו – אני שוקלת להגר עם עציץ אחד ללונדון ולפתוח באסטה מתחרה. אז כאן על בתלולית הזו זרענו כל טוב, אבל חוץ מפלפל חריף לוחמני אחד ואיזה עגבנייה נועזת במיוחד הריג'לה השתלטה על כל הגבעה. ככה זה, אם אתה יכול אתה כובש. ואפילו כשניכשתי אותה מעציצים סמוכים היא אפילו לא שקלה לתקוע לי פייסינג אלא פשוט צמחה על האספלט המכוסה בגרגרי אדמה ומקבל שאריות מים ששאר הצמחים יורקים. אני מצדיעה לה, בסתר ליבי קצת מקנאה בנחישות הזו, עם האופי הזה כבר הייתי יושבת היום על ספריית בית אריאלה שכתבתי בעצמי.

 

 

תעקרו נטוע, בואו נראה אתכם. כלום לא מזיז לריג'לה

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד באופנה