מעבר לכל העניין הזה של חקלאות ותצרוכת ירקות אורגנית שוטפת, יש גם את עניין הזווית. אני לא סובלת את הביטוי 'השקפת עולם'. יש בו משהו צר ולא רחב, ומשקפת אחת שדרכה משקיפים – נשמע לי משעמם. הגן על הגג הוא אנטי השקפת עולם, כי על פניו כמעט אין כלום. כל מיני ירוקים מסובכים זה בזה. למתחילים יכול להיווצר רושם שאין כאן אפילו מלפפון.

אבל כל מי שחיפש בחייו זיקית, מכיר את ההתבוננות השקטה הזו: אין כלום ופתאום, ברגע מדדיטיבי, אתה מבחין שהכלום הזה הוא זיקית. מלונים תלויים כמו עגילים בין שולחנות, מלפפונים שמצד אחד אינם – נמצאים כזוג ירוק וקשה, בול בגודל המושלם לסלט בוקר לקראת – אפשר לומר כבר – סוף הקיץ. הגג מחנך אותך להתבונן מצד אחד ואז מצד שני ואז מלמעלה בשכיבה ומהצדדים, כי מה שנראה הוא לאו דווקא מה שיש למצוא שם. אני מנסה להימנע ממטאפורות ודימויים, אני נאחזת בציפורניים ומביטה שוב בשיח בעיניים בתולות שמאמינות בקיומו של מלפפון בלתי נראה ואז אני מוצאת אותו, המלפפון שהביך אותי. אין סוף לאימונים ולהפתעות שיש לגגות ולגינות להציע. יצא סימבולי אבל אלוהים יודע שעשיתי הכל.