אחרי הגשם באה השמש. ואז במחזוריות משונה ומוכרת שוב בא הגשם. בימים מוארים ומלאים קרניים חמימות, אסור לי לשכוח שיבוא יום גשום ואפור. לכן אני עושה שני דברים, חוסכת בקופת קרמיקה שתיפתח רק בשבירה ומכינה מיכלים לאגור את המים היקרים של הגשם. זה לא שאני קונה את 'ישראל מתייבשת' (אם כי רציתי להציע את פני לתשדיר בלי איפור), אלא שמי הגשם אין בהם מליחות והאדמה שותה אותם בצמא שאין לו מחיר. בניגוד למי ברז שהם מצד אחד מרווים ומצד שני ממליחים, ומי יודע מה עוד. הברזים מהשמים טובים יותר מתמי 4 נביעות ומי עדן, הם רק לא ממותגים ומי שאין לו לוגו – בונה על תמהונים כמוני, שיאגרו אותו.

כשרק הכרתי את הטבח ומיד רצינו להתחתן ולגור יחד,  היה בי קול שכנראה שייך למסורת המשפחתית שלי, ובשתי מילים לאמא שלי, שעלי להימנע מפעולה אימפולסיבית, כמו שעל אלכוהוליסטית להימנע משתיית יין קידוש אפילו אם זו יום חופתה. ברם, שכרנו לו דירה שהוא מעולם לא גר בה, חדר סטודיו משגע עם מרפסת צמודה, שם שיכנו תחילה את החתולה שהקפידה להיות תהליכית ולא נסחפה לגור עם שתי ילדות וכלבה בדירת שניים וחצי חדרים. המשכיר היה איש מבוגר שחווה אהבה נכזבת והמרפסת הצמודה היתה מלאה מיכלים לאגירת מי גשמים עד שנותרה בה רק פינה קטנה לעמוד ולהביט על גגות העיר והים. חשבנו אז שהוא קצת משוגע. היום יש לי שתי אפשרויות לחשוב על זה: או שהוא היה אז כבר אדם מפותח שהבין משהו על העולם הזה, או שאני השתגעתי בהווה. תוך כדי כתיבת שורות אלה באייפון על הגג, השמיים מתקדרים ומתכסים בעננים, השמש שהייתה פה מסתתרת ואיננה ותכף ירד פה גשם, וימלא את שקיות האשפה השחורות שהכנתי לו בארגזים (כי למי יש חמישה דליים בבית).

הסופה לקחה הכל, אבל השאירה את המיכלים במקומם. ואם זו לא אגדה של צ׳ינגיס אייטמטוב זו בטוח מציאות בת קיימא – תעשו מה שבא לכם, אבל בין לבין תתקעו איזה דלי במרפסת ואז יהיה לכם מדד משקעים פרטי שמימיו בצידו, ואם כבר אספתם מים – למה שלא תגדלו איזה עציץ פטרוזיליה לשימוש עצמי לא למטרות סחר?

עלה ירוק. חסות וריג'לב יוצרות מגידרן

חבל על כל טיפה. המנגולד ששרד את הסופה