יש דרכים רבות לחקור את פשר היחסים המורכבים בין זכרים ונקבות, שיטה אחת, בהשראת "המפה והטריטוריה" של מישל וולבק, היא פשוט להתבונן בתולדותיו של תירס.

זרענו כמה גרעינים של פופקורן אורגני מהסופר בארגז, תחילה צצו עמודים זקורים מוקפים עלים צעירים ירוקים, למעלה התחילו ללבלב זרעים במשך שבועות הם מתנפנפים ברוח, נדמה שהם משוויצים בשלל הכבד שלהם, מתפרעים ומנסים להפיל את עצמם בכוח הרצון והכבידה. מלמטה בקעו פתאום נקבות עם שערות בלונדיות מתבדרות ברוח, כל שערה כזו מחכה לזרע שיפול לה בול על הראש.

מחכה לו, שיבוא. התירס של מירי מפתח זוגיות

עכשיו נשאר רק לקוות להתאמה שתוכח כשהשניים האלה יולידו גרעין צהבהב אחד, שן תירס. עשרות כאלה ירכיבו קלח צהוב שלם. אי אפשר לגדל תירס ביחיד הם מוכרחים להיות מין קומונה כדי שמשהו מכל זה יצלח ויצמח.

אז מילא להצליח לגדל מלפפון ועגבניה, לא שזה לא קסם אבל המראה מוכר, מן הסתם כבר יצא לנו פעם לגדל בטעות עגבניה שציפור חירבנה מתחת למזגן מטפטף – אגב, מי מזגן מזוקקים הם מי השקיה הטובים ביותר – אבל תירס? זה כבר צמח מקצועי.

למען הצדק הבודהיסטי יש לומר שבכל השלבים שלו בדרך מן הפופקורן אל הבים בים בם תירס חם, הוא שומר על עקרון היופי. אפילו בסוף הגידול, אחרי שנולדו מהשערות והזרעים תינוקות צהובים מלאים בשיני חלב מתוקות, וגם כשהוא יבש ועקר ואין מה לעשות אתו, הוא מוסיף הוד והדר לגג, מזכרת ממי שהיה פורה, נתן הכל ונשאר להתבונן בטבע שממשיך הלאה, אל הזרע הבא. את הפירות של התירס הראשון שהיו הכי טעימים שאכלנו בתולדות התירס והממליגה גם יחד, אנחנו שומרים בינתיים, למזכרת, נדמה לי שהוא מייסד את בית האבות שלנו. על הגג הזה יש מקום לכולם.

ד"ר גריי, יש לנו שאלה. תירס בזוגיות מורכבת