אליה יליך-אוקונור התחילה לשיר בגיל חמש, בחוג דרמה. היא התחילה לקרוא קצת אחר כך, ובגיל שתיים עשרה כבר קראה קורט וונגוט ורימונד קארבר, מנצלת לגמרי את הספרייה העצומה של אימא שלה, סוניה, משוררת ניו זילנדית ממוצא קרואטי. בערך בזמן הזה היא זכתה בתחרות שירה בבית הספר, וסוכן אמנים לקח אותה תחת חסותו, ודאג שהצעירה המיוחדת תשב ותכתוב שירים. שנתיים אחר כך הגיהה אליה בת הארבע עשרה את עבודת המאסטר של אימא, וכתבה והלחינה טקסטים – ואם אז לא נפל להורים האסימון שהבחורה הזאת מוכשרת ביותר, זה בטח קרה לפני חודש, ביום ההולדת השבעה עשר שלה, כשאליה הוציאה את אלבום הבכורה שלה תחת השם "לורד". שתבינו, לא סתם אלבום בכורה – הוא כולל בתוכו להיט עולמי ענק – "רויאלז" – שגם אצלנו טוחנים ברדיו, ואת ההמנון של ווימבלדון של הקיץ האחרון.

איך קרה בדיוק שלורד הפכה לאמנית הניו זילנדית הראשונה שמגיעה למקום הראשון במצעד האמריקאי הנחשק, בעודה תיכוניסטית? אני יכולה להסביר לכם את התערובת של תכנון (סוכן חכם וחברת תקליטים גדולה ודוחפת) ומזל, אבל לא זה מה שמעניין כאן: מה שיפה הוא, שבעוד כוכבות אחרות מוציאות בגיל 17 פופ שכתבו אחרים בשבילן, כחלק מדמות שלמה שהומצאה בשבילן (בריטני, מיילי, לינדזי), לורד שלנו היא מוסיקאית של ממש, ואפילו מצוינת. היא הרבה יותר קייט בוש מודרנית מהאנה מונטנה. היא פמיניסטית, אינטליגנטית, קולית, אמנותית, אבל קליטה: כל מה שכולם רוצים להיות, והיא רק התחילה. השורה האחרונה בסיפור האגדה הזה הוא פשוט – אלבום הבכורה הזה פשוט מקסים. הוא חכם, קומוניקטיבי, חדשני, פוליטי ומלא לב. אימהות ובנות-העשרה שלהן כאחת ייהנו ממנו, לא בקטע חינוכי, אבל פשוט כי הוא מצוין. איזה כיף.

האלבום Pure Heroine של לורד – החל מ-69 ש"ח באתר "מוסיקה נטו"

[youtube nlcIKh6sBtc]