לא נעים להודות שהתרגלנו לשגרה של מסכות -סנטר ומדחומי-כניסה. זה עוד מילא. הבעיה היא שאנחנו צריכים להתחיל להכניס לסיסטם גם הרגלי חגיגות מרחוקורונה. למשל, לפצח מה לובשים לחתונות בזום (חלק תחתון זה מאסט?); מה מאחלים לילדי קורונולדת בסגר ("שתזכה לשנה הבאה! ונסתפק בזה בתור התחלה…"?); והכי אתגר התקופה – מה כבר אפשר לשלוח כדי לשמח, מי שאיבד חוש טעם וריח? לפחות בעניין הזה ייתכן שעלינו על כיוון לחיסון טבעי. בואו נגיד ככה – אם הדבר הבא לא יעורר את כל בלוטות הרוק והנשנוש, אנחנו לא יודעים מה כן (פרופ' לס, תגבה אותנו):

גם שולי סבאג, שעבדה כספרית ונמשכה תמיד לעולמות הטיפוח והיופי – קיבלה כמו כולנו באביב האחרון, הנחייה לסגור את הדלתות ולהתכנס בבית. שיחה במרפסת, על איך אפשר לעשות מהלימון החמוץ שהחיים חילקו לנו – קורונדה, שניהלה עם בעלה מאור (שף ראשי ברשת מלונות הבוטיק השווים והמשובחים – Brown), וגם עם אחיה (שגדל כמוה בבית חובב מסעדות גורמה, ספרוּת-אוכל וקולינריה גבוהה) –  הובילה פתאום לרעיון מהפכני: להמיר את המניקורים והפריזורה – בקרמבולות ופסיפלורה. דהיינו, להתחיל לעצב, לסגנן ולהפיץ מגשי פירות מושקעים ברמה הכי גבוהה, כמו שרק הידיים הטובות של שולי יכולות, שירימו את התחום הדורש ניעור – לסטנדרט עכשווי, בסטייל מעודכן ומגרה מאי פעם.

אחרי כמה שיעורי חיתוך והגשה נכונה, הדרכה על יסודות המקצוע, עידוד והכוונה שהעביר לה מאור (הכי 'הבחור של שולי' שאפשר), ובעזרת קשרים שיצרה עם חקלאים מעולים ויצרני אריזות יפות – החלה שולי, היסודית והמשקיענית עד התות האחרון – לבנות מיצגי פירות יפהפיים שכמותם עוד לא ראינו, עוד לא אכלנו, יבש לנו בגרון (ונוטף לנו ריר מהלשון): זה מתחיל בסוג המגש (תשכחו ממלבן זכוכית שביר שאין אחר-כך למי להעביר); ממשיך בתמהיל מגוון, איכותי ואולטרה-טרי (יחזיק לכם כמה שתצליחו להחזיק את עצמכם, מלחסל פה הכל); ומסתיים בטאצ'ים קטנים שפשוט אין לאחרים.

זה אומר שבקופסה בהדפסי שיש מגניבים או בקערה גדולה, יחכו לכם מכל טוב פירות העונה, לפי היצע השוק באותו בוקר: מנגו, פטל, תותי עץ, דובדבנים, ליצ'י, מלון לגווניו, רימון, תאנים, אננס, אשכולית אדומה, קיווי, ענבים, נקטרינות, שזיפים, פטאיה, ועוד מלוא הטנא. והכל – מוגש כל כך יפה ומגרה לזלילה מידיית, כשחלק מהפירות מסודרים בשפע שלא נגמר (שורות אבטיחים, שבילי תפוזים), וחלקם מפוזרים בנגיעות נדירות, כדי לגרום לכם לתור ולהעריך כל אוכמנית שמתפוצצת בפה מרוב עסיס. אחרי החיתוך הארטיסטי, שולי מתכננת ומעצבת כל קופסה לכדי תמונת טבע נוטפת טעם, צבע וריח, מוסיפה פרחים קטנים וחגיגיים, הפתעות מתחלפות (פטיפורי שוקולד, פירות יבשים, קוביות גבינה), מצרפת קיסמי פירות קלועים וססגוניים, ועוטפת כמו מתנה שלא נעים לאכול מרוב שזה מטריף. הפרימדונה של המגשים.

שולי מספרת שהיא הכי אוהבת להשיג פירות מפתיעים וטרופיים, ומקפידה לא לחזור על אותו עיצוב פעמיים. כך שכל מגש, בכל פעם מחדש – הוא קנבס חלק לדימיון ולסגנון הפירותי הפרטי שלה. מי שרוצה, יכול גם להזמין משולי שולחן פירות שופע ומהמם באירוע הבא שיתנו לנו לחגוג, כזה שיגרום לכל הקינוחים באיוונט להרגיש מאויימים (סופלה פרווה? אל תמתין לנו ברחבה). קדימה, מי יולדת? מי יצא לחל"ת? מישהו נכנס לבידוד? קח פרי, ותהיה לנו בריא.