ביום שישי, ה-6 במאי, בארבע בבוקר, יצאתי את ביתי שברחוב קלישר אל נמל התעופה בן גוריון. עמדות הצ'ק אין היו עמוסות בנוסעים שטיסותיהם בוטלו בשעות הקודמות עקב זיהום דלק המטוסים, מיותר לתאר את מצב הרוח ששרר באולם. אני התמלאתי זעם גדול ויאוש נוראי אחרי לילה נטול שינה פלוס שעה ארוכה של המתנה באחד מדלפקי אל-על ללא תזוזה. איש בטחון פנה אליי ושאל אותי אם אני נוסע לבד, כשהשבתי לו בחיוב הוא ביקש שאבוא אחריו והוביל אותי לעמדת צ'ק-אין של נוסעי מחלקה ראשונה. יש אלוהים(!!).

ובכל זאת, הטיסה שלי לאתונה נדחתה לעשר, ואז לאחת עשר, ואז לשתיים עשרה וחצי. השלמתי עם העובדה שפספסתי את טיסת ההמשך שלי מאתונה למיקונוס שיצאה בעשר וחצי, פרשתי את הז'קט שלי על השטיח האפור ליד שער העלייה למטוס והלכתי לישון. על הטיסה איתי היה תומר היימן בדרכו לסלוניקי להקרנת סרטו האחרון בתרגום ליוונית. אני הייתי בדרכי לבשל שלושה חודשים במיקונוס ללקוח פרטי. בשמונה וחצי בערב אסף אותי יורי האוקריאני מנמל התעופה שבמיקונוס. שוכנתי בחדרי בוילה היושבת על שפת צוק. כשקמתי בבוקר וירדתי אל המטבח לשתות קפה גיליתי את המרפסת הזו, שבתמונה למעלה.

בפעם הבאה בפינתנו "ניר פלר על האי היווני" יהיה גם מתכון.