אם יש להקה שהצליחה להעיף לי את הראש בחודשים האחרונים אלה We Have Band. מדובר בטריו לונדוני חדש יחסית (פעיל רק בשנתיים האחרונות) שמאגד תחתיו אנשי חברות תקליטים לשעבר שהחליטו לקחת את הענינים לידים, לעשות מוזיקה משלהם ולהוציא אותה לגמרי לבד. התוצאה היא אחד מאלבומי האינדי-אלקטרו-רוק הטובים ביותר שתוכלו לשים עליו את ידיכם ב-2010.

האורינטציה הכללית של האלבום ברורה למדי – WHB מכוונים לרחבות המועדונים (כשקשה שלא ליפול להשוואה הבלתי נמנעת להוט צ'יפ). האייטיזיות המתפרצת בשילוב עם האלקטרוניקה הנו-רייבית האופורית, הפקת הסאונד המהודקת והשילוב המושלם בין שירה גברית לשירה נשית הופכים את בוסר הבכורה של WHB לאלבום פשוט מעולה, כזה שקשה להוציא מהמערכת. כבר מהאקורד הראשון של Piano, השיר שפותח את האלבום (שנקרא על שם הלהקה), ברור שמדובר בתוסף תזונתי ממכר במיוחד לחיי היומיום האפרוריים. המשך האלבום לא מאכזב אף הוא ומספק אסופה מצויינת של שירים, שמאשרים שהאינסטינקט הראשוני וההתאהבות הבלתי נשלטת שלי בלהקה לא מגיעה מחיבה ליציאה חד פעמית אלא למכלול המדוייק ביותר – בין אם מדובר בסינגל המעולה Divisive (שכבר זכה לרמיקסים סופר מגניבים), בין אם ברצועה הדארק-אייטיזית How to Make Friends, ובין אם בשיר הממיס Love What are you doing. בקיצור, יש להם להקה והיא פשוט מעולה.

We Have Band
WHB
Naive

להשיג בחנויות המוזיקה