איפה דוֹש פגש אתכם לראשונה?
אולי הייתם מכורים לשרוליק, הנער הכל-ישראלי בעל כובע הטמבל והקסם הצברי הנצחי שיצר ב"העולם הזה"? אולי עקבתם אחרי טור הקריקטורה הפוליטית היומי שלו במעריב, שהוקף תמיד במסגרת שחורה ובתחתיתה חתימתו המזוהה כל כך? ואולי גדלתם ועדיין מגדלים את הילדים על סדרת הספרים "100 שירים ראשונים" שיצר עם והודות לבתו דניאלה?
 
לא משנה איך ומתי, היצירות של קָרִיאֵל גַרדוֹש ז"ל – אמן, עיתונאי, סופר, מאייר, איש רוח ומחלוצי הקומיקס והקריקטורה הפוליטית העברית, שנפטר בשנת 2000 – מלוות אותנו כבר למעלה מ-6 עשורים, חוצות דורות, אמצעי מדיה, יצירה וז'אנרים שונים. אם בכל זאת מישהו במשפחה עדיין לא מכיר, או שסבא פספס איזה טור – וודאי תשמחו לדעת שאחרי עבודת איסוף ודיגיטציה ממושכת, העלו לפני שבועיים בתו דניאלה גרדוש-סנטו (מנהלת מח' הילדים והנוער של הערוץ הראשון בעבר, וכיום אוצרת, עורכת ומפיקת תוכן), בנו ד"ר מיכאל גרדוש (מדען בכיר וגיאולוג) ונכדתו עלמה סנטו – אתר אינטרנט גדוש בפרטים שלא ידענו מהביוגרפיה האישית, דוגמאות ליצירותיו השונות וכתביו, ובעיקר טעימה מכלל עבודותיו הנהדרות שנמצאו בעיזבונו הפרטי או בארכיון דוש (אותו תרם לספריה הלאומית), אלו שתפסו תמיד את רוח התקופה ויצבטו לכם ישר בלב.

דניאלה מספרת שהאתר נועד לחשוף את הציבור למכלול תחומי יצירתו ופועלו (ידעתם למשל שכתב למעלה מ-13 ספרים, המציא גיבורת קומיקס פמיניסטית בשם רותי, היה בוועד המנהל של מליאת רשות השידור ואפילו נספח התרבות בלונדון?); אבל בעיקר כדי להנציח את מורשתו, כמו גם את רוחו של שרוליק, "אחיה המצוייר" (או כפי שאביה כינה אותו – "יליד ארץ חלומותיי"), שנולד עם הקמת המדינה (הופיע לראשונה ב-1951), והפך מיד לסמל לאומי ואייקון תרבות. ממש כמו דוש עצמו. בואו פנימה, ואל תשכחו לחתום בספר המבקרים.

האתר של דוש srulik.co.il