את ההמלצה הזאת אני כותבת מהזיכרון. הסיבה שהספר אינו מונח לפני, כנדרש, היא מפני שהוא חבוי אצל א' בן השבע וחצי כל כך טוב שאפילו להוריו אין מושג איפה לחפש, והם גם לא יחפשו, כי הילד הודיע שכתב בו דברים פרטיים מדי שהוא לא מוכן לחלוק עם איש. סבבה, וח"ח לג'ף קיני שעשה זאת שוב: כי היומן החדש בסדרת "יומנו של חנון" הוא בדיוק התשובה לנרקומנים קטנים של מסָכים (טלוויזיה, מחשב, סמרטפון ושות') המצויים כיום כמעט בכל בית המכיל קטינים (בעיקר ממין זכר, כמדומתני). עובדה: כשרק ראה את הספר על שולחני, התנפל עליו א' כמוצא שלל רב, זנח את כל תכניותיו לאותו אחר-צהריים (שכללו מרתון צפייה ב-VOD שלנו ומשחקי מחשב וסלולר), ביקש עיפרון ומחק ונעלם עם שללו לפינה שקטה בבית.

מדובר למעשה בגרסה משודרגת לספר "יומנו של חנון – עשה זאת בעצמך" מלפני שנתיים, שהציע לקוראיו ליצור בעזרתו יומן אישי משלהם, כולל קומיקס תוצרת בית, שאלונים משעשעים, חידות מצחיקות, דפי ציור וכתיבה, וכעת נוספו לו 66 עמודי פעילות חדשים ומזמינים להפליא. מרבי-המכר העלילתיים שקדמו לו בסדרה לא התעלפתי, אם כי לא נעדרה מהם מידה מסוימת של חן, אבל ההסבה ליומני "עשה זאת בעצמך" היא קפיצת מדרגה. כי בנוסף להישג הוותיק שבמחיקת הגנאי מהמלה "חנון", יכולים קוראיו להיווכח מכלי ראשון שלנהל יומן זה דבר מגניב.

מהדפדוף הזריז שהספקתי לפני שהילד חטף ממני את הספר, זכורות לי שאלות מדליקות כגון: האם ננשכת פעם ע"י אדם? האם נשכת מישהו? האם קילפת קרום של פצע ואכלת אותו? האם ניסית לעשות בלון ממסטיק בפה מלא צימוקים? ומשימות כמו "מה יש לך במוח", שבה צריך למלא ציור של מוח בציורים של דברים שאתה אוהב, ובאחר דברים שאתה שונא; לצייר פוסטר של להקה ולבחור לה שם ונגנים; ועוד ועוד. אז גם אם פה ושם יש קצת שטויות במיץ, לעתים קרובות מדובר בשאלות מעניינות שמעוררות שאלות נוספות וטובות, שילדיכם לעולם לא היו שואלים את עצמם אחרת, ובמשימות שמעודדות מחשבה ויצירתיות ומקוריות, וזה נהדר לגמרי. גיבור הסדרה אמנם לומד בחטיבת הביניים, אבל היומן מתאים לכל מי שכבר קורא בלי ניקוד, גם אם מזמן לא החזיק ספר. ואם הילד לא ירשה לכם להציץ בו, תשמחו.

הספר "יומנו של חנון – עשה זאת בעצמך שוב" מאת ג'ף קיני (מאנגלית: תומר קרמן וארז אשרוב, הוצאת כנרת, 224 עמ') – 87.50 ש"ח