ספר זכרונות קולקטיביים. "ציירי לי קורונה", מאת שני הררי (איור: דקל חברוני)

זהו. שקט. חמצן. וניחוח של "יש לנו שעתיים עד שהגננת מוציאה את הקטן למדרכה". וואו, כמה חיכינו לזה. 66 ימים ועשר דקות ו-30 שניות, פלוס מינוס. ואם חושבים על מה ניקח הלאה מהחודשיים האחרונים, המסקנות מתפלגות בין "מגיפה הבאה מתארגנים על בית עם נדנדה בגינה. בלי הילדים. וגרושים"; לבין "למה לא הלכנו ללמוד מקצוע עם שליחות ורישיון לאופנוע?". אבל יש כאלה שמבין ההריסות ושברי החיים, הצליחו לצאת מצדה השני של מנהרת הלימבו דווקא עם דברים טובים ויצירתיים, כאלה שיישארו פה עוד הרבה אחרי שימצאו חיסון גם ל-COVID-20 (שיהיה לנו). לזה אנחנו קוראים – "אפקט העטלף":

בדיוק כשכל זה התחיל, ניגשה שני הררי – שלמדה ספרות ברומא, עיצוב טקסטיל ב"שנקר", וכיום בעיקר כותבת ומעצבת (וגם מי שמה את ה'מאמא' בבלוג הממכר BananaMamma) – והוציאה מהמגירה ספר שהחלה לכתוב לפני שנים ונגנז, על שירי חיות לילדים. חברה טובה עם ראש יזמי (רעות אלדמע, ממותג הגרביים האי-זוגיים UNPAIR) הציעה רעיון – להוסיף לספר גם שיר בנושא קורונה, הווירוס המפורסם בעולם (הכי חיה בו"ו). אחרי שהשיר עבר בהצלחה את קבוצת המיקוד (הבן האמצעי שלה), הציע בן זוגה של שני, המוזיקולוג המוכשר אסף תלמודי, שתפרסם אותו ברשת. התגובות שקיבלה שינסו אותה לחבר אחריו עוד "שירים מתקופה נוראית יפה", כשם הכותרת שהעניקה לבסוף לספר החדש שנולד מכל זה, "ציירי לי קורונה" (סורי נסיך, הכבשה בבידוד).

כך, בעוד התעסקנו בלהעביר צחוקים בוואטסאפ, שני התיישבה לכתוב ערב-ערב שירים בהשראת המצב – כר פורה לייאוש יצירתי – ופירסמה אותם למחרת בפייסבוק. תחילה באמתלת משרד ההסברה החדש לילדים, עם שירים שמבארים למשל מהו הנגיף ("אֵיזוֹ צוּרָה לוֹ?/ מֵאַיִן הוּא בָּא? / מָתַי הוּא יֵלֵךְ כְּבָר? / וּמָה הַסִּיבָּה?"); כיצד לנהוג סביבו ("מִדֵּי שְׁעָתַיִים / שִׁטְפוּ הַיָּדַיִים."); מבוא לזום ("שִׁעוּר מְקֻוָּן / כְּלוּם לֹא מוּבָן.") ושלל רעיונות להפגת השיעמום ("לְקַשְׁקֵשׁ עַל קִירוֹת, / לְנַפֵּץ מְנוֹרוֹת."). משם המשיכה לשירים לבני נוער ולמבוגרים על שיחות מקרטעות עם סבתא; סקירה היסטורית של מגיפות-עבר; בולמוסי רעב שנגמרים בהרצת שליחי וולט; מחשבות על ליקוק משטחים כדי לגמור עם זה ודי; שוטרים נגד מרחיקי לכת; פסטיבל המסכות שבחוץ; השיבה לאיקאה; ושיא השיאים – שיר האל"ף-בי"ת של התקופה (א' איטליה, ב' זה בידוד), שאף הוסרט ומדוקלם בקולה הנעים של רונה קינן.

הכל מחורז להפליא עם מקצב קולח שכיף וקל להקריא (נסו בקול של יהונתן גפן!); וכתוב באופן שנון, חכם, מבדר וריאליסטי, מנקודת מבט שרואה את הילדים (שחוששים למשל שהמחסור בביצים יגיע גם לקינדר), אבל כזה שגורם לכל מבוגר שעבר את מלחמת הההתשה החדשה להזדהות מיד. מעין "והילד הזה הוא אני", גרסת אביב 2020. כעבור שבועיים, ולאחר שצברה כמות שירים, שיתופים ואומץ, החליטה להרים את הכפפה (עם כפפה!) ולאגד אותם כאמור לכדי ספר, כזה שילכוד ויזכך את שיאי התקופה, או ישמש לכולנו מזכרת מרגעים משותפים והזויים שעברנו יחד (אחרת איך תזכרו לספר לנכדים שחגגתם עצמאות במרפסת בלי ביצים אבל עם דגלים מנייר טואלט?). בהמשך פנתה אל נבחרת חלומות שכללה את שרון קנטור שערכה, קובי פרנקו שעיצב, דקל חברוני שאייר, ויש כבר אפילו לחנים של אסף אמדורסקי ואיתמר רוטשילד, פלוס קליפ עם שולי רנד שיתפרסם בקרוב. הספר עתיד לראות אור בתחילת יוני, לרגל שבוע הספר העברי, עם 32 שירים נבחרים (ומה שלא נכנס – ממשיך להתפרסם ברשת), שיישלח לכל מי שהקדים לרכוש (בהנחה שתקפה עד סוף החודש).

הזמינו ספר-זיכורונה מתנה לכל מי שחלקתם איתו את הימים (מקרוב ומרחוק), או המליצו לגננות לפתוח השבוע כל בוקר עם שיר חדש. למשל עם זה שהעניק לספר את שמו ולקוח מהחיים המטורפים עצמם (ותודה על כל זה, הוצאת לנו את המילים מהמסכה):
"צַיְּרִי לִי קוֹרוֹנָה" הַיֶּלֶד בִּקֵּש/ אֲנִי עֲיֵפָה אֲבָל הוּא מִתְעַקֵּש./ הָלַךְ וְחָזַר עִם נְיָר וּצְבָעִים/
שָׁאַלְתִּי: "אָז מָה הַגָּוֶן הַמַּתְאִים?/ אוּלַי הוּא כָּחֹל וְאוּלַי צְהַבְהָב?"/ "צַיְּרִי לִי קוֹרוֹנָה כַּזֹּאת שֶׁאֹהַב".

הספר "ציירי לי קורונה" (הוצאה עצמית, 64 עמ') – 55 ש"ח (עד סוף מאי, ואז 85 ש"ח)
להזמנות באתר, עדכונים בפייסבוק, אינסטגרם. סרטון "א-ב-קורונה" – בערוץ היוטיוב
כתיבה: שני הררי; איורים: דקל חברוני; עריכה: שרון קנטור; עיצוב: קובי פרנקו; הפקה: גיתית צין

פואטרי סלאם דאנק. "למידה מרחוק", מתוך "ציירי לי קורונה", שני הררי (איור: דקל חברוני)

דברי הימים. "מלקקת משטחים", מתוך הספר החדש (איור: דקל חברוני)

ספר זיכורונה. "שאלות חשובות", שני הררי (איור: דקל חברוני)