אנשים שממש אוהבים מילים מסתובבים בינינו כל הזמן. קל לזהות אותם: הם אוהבים להסתתר מאחורי רטוריקה מפותלת (כבר שכחנו איפה התחלנו), לנהל שיחות אינסופיות (יש לנו עוד כביסה לקפל הלילה), לכתוב מיילים ארוכים ומפולפלים (אף אחד לא קורא אותם עד הסוף) ולנהל שיחה עמוסה בניואנסים דקיקים כדי לפתור איזה משבר (בעקרון, אנחנו ממש לא רוצים לדבר עכשיו).

אנשים כאלה נוטים גם להתרגש מייצוגן הגרפי של המילים אהובות נפשן – טיפוגרפיה משובחת על כריכת מגזין מעוררת בהם התלהבות כמעט אורגזמטית – והם חובבים את הויכוח הנצחי בשאלה הבוערת האם פונט "הלבטיקה" הוא לעולם הדבר האמיתי, או שמא מדובר בטרנד שעבר זמנו.

אם אתם מזהים את עצמכם בתיאור הזה (אין צורך להתוודות) או שזה נשמע ממש דומה לחברה קרובה או בת זוג (תנחומיי), הסכיתו לדבר הבא:
האנשים שאמונים על מיתוג חברת הקוסמטיקה האמריקאית Philosophy הם כנראה אנשים שמתים על מילים ושרופים על טיפוגרפיה. באריזות פשוטות, עם טקסט קולע ארוז בטיפוגרפיה פשוטה ולא מתחכמת אך מדוייקת להפליא, שחור על גבי לבן, Philosophy מצליחה לדבר אל לב הקונה (בהנחה שהיא גם מתאמצת לקרוא), כמו שאף דוגמנית בת 20 – מושלמת גם טרום השדרוג בפוטושופ – לא תצליח לעשות.

איך אפשר להתווכח עם קרם פנים ששמו "hope in a tube" או תכשיר אנטי אייג'ינג המכונה בדיוק מושלם – "when hope is not enough". ומי תעיז פנים – תרתי משמע – כנגד שפופרת רטינול הקוראת בקול ענות חלושה, "help me". ההגיון הצרוף הוא, שאם הקרם על המדף מדברר את הרגשות שלנו בדיוק כל כך מושלם, אז יש לנו שיחה צפופה לעשות (ולו בגלל שאין שום סיכוי שהקרם ישיב לך שהוא לא רוצה לשמוע אותך).

נכון, אומרים "אל תסתכל בקנקן". אז אומרים! תסתכלו בקנקן, תשתמשו במוצרים (המשובחים) ותשמרו את הבקבוקים – זה חומר קריאה מצויין. יופי של קופי.

מיתוג מוצרי הקוסמטיקה והטיפוח "פילוסופי" – www.philosophy.com (בארה"ב ניתן להשיג גם ברשת חנויות Sephora)