תמיד תהיתי אם הבדיחה הידועה על ההַסְפֶנְתָּעִיר, שמסתתר כביכול בכל אחת משלוש הביצים בשיר "קן לציפור" של ביאליק, נולדה במוחו של פעוט משתומם או כהתחכמות משועשעת של ילד בוגר או הורה. לא שזה משנה, חלילה. בכל מקרה, רינת פרימו השתמשה בה כדי ליצור סיפור עדין ומקסים עם שפע מתנות קטנות לילד הקורא, כאלה שכבר בקושי מוצאים בספרים של ימינו.

קודם כל, הספר מחולק לשלושה פרקים – תופעה נדירה ומרעננת בז'אנר הספרים הקצרים, שלרוב כבר אין טורחים אפילו למַספֵּר את עמודיהם. הוא גם מעוצב מראש לטובת ילד שמחזיק אותו בידיו וקורא בעצמו: הפורמט קטן (יותר ממחברת) והאיורים קטנים ועדינים, רישומים זריזים ומרומזים כמיטב סגנונו של אבי עופר. שנית, יש בו שיר של ביאליק, ככתבו וכלשונו, שהילדים (בכיתה א' או ב') לומדים אותו בעל-פה ומציירים ציור בהשראתו – הלוואי שכך אכן קורה בכיתות הנמוכות גם כיום, שתלמידיהן מתבקשים ללמוד בעל-פה שירים קלאסיים!

שלישית, הסיפור עצמו מלבב עד מאוד: הילדה לילי, גיבורת הספר, מחליטה לצייר את ה"הספנתעיר" מהשיר, ובפרץ של אסרטיביות שולחת מכתב (במעטפה, עם בול!) לביאליק כדי שיגלה לה איך היצור הזה נראה. המכתב מגיע לידיה של משוררת צעירה שעובדת כמנקה בבית ביאליק (שהרי המבקרים הרבים לא תמיד משאירים את המקום נקי) והיא עונה ללילי (גם כן בדואר!) תשובה חכמה ורגישה להפליא, הכי נבונה שיכולה להיות. ואם תרצו לגלות מהי, תצטרכו לקרוא את הספר.

אני יודעת, רק לנודניקים כמוני עלול להפריע שהילדה לילי, אף שקראה את השיר וראתה ש"הס פן תעיר" מורכב משלוש מלים, מחליטה לכתוב אותו כמלה אחת כאילו זה שמו של היצור בַּבֵּיצה, תוך התעלמות מוחלטת מהמשך השיר, המבהיר כי בכל ביצה נם לו לבטח אפרוח זעיר. גם כילדה הייתי נודניקית כזאת, בחיי. אבל אסור להקשיב לנודניקים, כי מדובר באמת במותק של ספר. אמנם לא מגלים לנו איך לילי ציירה לבסוף את ההספנתעיר שלה, לא במלים וגם לא ממש באיורים, אבל מי שיתבונן היטב בציורי הילדים שהמורה תלתה בכיתה עשוי לגלות שהיצור שבביצה דומה מאוד לברווז של דודו גבע. מומלץ בחום לבני 6-10.

"מכתב לביאליק" מאת רינת פרימו (אייר: אבי עופר, הוצ' ידיעות אחרונות – ספרי חמד, 47 עמ', מנוקד) – 48.60 ש"ח בחנות המגדלור (במקום 54 ש"ח מחיר מלא)

העיקר לא לשתוק

כלב מי שלא אוסף. "החולד הקטן"

לפני 20 שנה, כשתרגמתי את הספר המקסים "על חולד קטן שרצה לדעת מי עשה לו על הראש", שמצאתי בהולנדית בבית של חברים, אף מו"ל ישראלי לא רצה להוציא אותו, כי זה "ספר על קקי" והם לא רצו "להתעסק בקקי". אחרי התרוצצות מתישה בין מו"לים ועורכים, כשהספר יצא סופסוף לאור, כתב עליו מבקר מכובד בהארץ שמדובר ב"ספר מסריח", אבל עד מהרה הוכיחו המכירות שמדובר בפנינה זוהרת, וכעבור שנים כתבה עליו יעל דר שהוא דוגמה מוצלחת ומשעשעת לספר גמילה חכם באמת. ואמנם, עד היום אני שומעת מחברים ומכרים (שרובם הופתעו לדעת שאני תרגמתי אותו, כי משום מה בחרו בהוצאת כתר להדפיס את שמי בפונט זערורי בעמוד האחרון) עד כמה הוא אהוב על ילדיהם ונכדיהם.

אז הנה, הצדק יצא לאור – בדיוק כמו בספר: לא מכבר יצרו ממנו ירון אדלשטיין ואהרון לוין (בנו של חנוך לוין) מחזמר מתוק לילדים, וכבר ראיתי אותו במוזיאון ת"א בחברת שני ילדים אהובים וכולנו נהנינו עד מאוד. גם בהצגה עצמה, ממש כמו בספר, המלה "קקי" לא מוזכרת כלל, אבל כשהחולד מתרוצץ על הבמה עם היצירה החומה על ראשו ושואל "מי עשה לי על הראש", הילדים בקהל מריעים בחדווה עצומה "קאאאאקי!!!" והשמחה גדולה. כמו הספר, גם ההצגה מצחיקה להתפקע, והמסר הפשוט שלה מתאים לכל גיל, כולל מבוגרים: אם מחרבנים לך על הראש – אל תשתוק! (גם אם המחאה שלך קטנה וצנועה). יופי של הצגה, יופי של שירים, ובשבת הקרובה היא מגיעה לרמת אביב. אוצו רוצו עם הקטינים הפרטיים שלכם, בני 3-9.

המחזמר לילדים "החולד הקטן", שבת 27.6 ב-11 בבוקר באולם רוזין ברמת אביב, עוד פרטים כאן