אין הרבה נחמות בקיץ. כן, הוא התחיל, אפילו לא חיכה בנימוס שייפסק יוני והוא מכה במלוא עוצמתו. וככל שמעפילים בגילאים כך נעשה גרוע יותר. אבל הטבח נזף בי שעלי לגייס אופטימיות בכל מחיר, למרות שישראל עוברת תהליך של מידבור, יעני מסתפחת כמו ספחת למדבר סיני מבחינה אקלימית. וזה מבלי לפגוע בזכויות האחרות של הקטנטונת שלנו. אז לפחות מבחינה מלפפונית אני זוקפת הצלחות ירוקות, הנה הם באים ימים של מלפפונים קשים וטריים מתוקים וחזקים – נושאי טעם ובקצה שלהם שאריות של פרח. אני טסה להשקות לפני שעולה השמש ויורדת חזרה למאהל עם שניים שלושה, שקטפתי תוך כדי המשחק האהוב מחבואים. איתי בשדה הקטן רועים עורבים זעופים שנותנים עין בירקות, ומדהים כמה הם לא סופרים אותי, ואני עוד טרחתי להכין דחליל מגוחך. לעולם אין לזלזל באינטליגנציה של הקהל. אז בשבוע הבא בטח אוכל לדווח גם על עגבניות ראשונות, צנונים וטור מיוחד יוקדש ליבלית – הריג'לה, שמעולם לא נתקלתי בכוח חיים כמו של היצור צמח הזה. לדעתי יכול להיות שתצמח לי ריג'לה על כף היד אם אחזיק אחת יותר משעה. אז יש נחמות, טרטור מזגנים, חלומות על קופנהגן ומלפפונים.

לחתוך קצוץ, להוסיף לימון ולדמיין שאתם בקלאב מד. אצל מירי על הגג