זהו. הגיע ערב החג האחרון לחודשים הקרובים.

מצד אחד, אנחנו שמחים. תהיה לנו סוף סוף שיגרה, לא יהיו הפרעות ואפשר יהיה להתחיל משהו וגם לגמור אותו.

מצד שני, על מי אנחנו עובדים, החופש הגדול מאיים להתרסק לנו על הראש ואיתו חבורה של ילדים משועממים ורעבים (וחמודים, ברור) שיחרבו כל חלקה טובה של שקט אפשרי.

מצד שלישי, יש לנו שכנה שכל בוקר מניחה כוס חלב בחצר של הבית. בשביל החתולים. אחר כך היא הולכת לקנות לעצמה קפה והחתולים מגיעים ללקק. תוך שתי שניות הכוס מתהפכת וכולם מתפזרים.

מצד רביעי, כל פעם שאנחנו רואים את זה אנחנו נזכרים איזה כיף זה לשתות חלב קר קר ישר מהקרטון אחרי שחבילת עוגיות נטרפה באישון לילה. יש מי שיקרא לזה הפרעת אכילה ויש מי שיראה בזה שמחת חיים.

חג שמח וצבעוני, ליידיז.