בניגוד למה שסבורים רבים, רבים מדי, מאוד לא פשוט לכתוב ספרים טובים לגיל הרך; קל וחומר כשמדובר בספרים מחורזים. הורה שקורא לילדיו הרכים ממיטב השירה העברית לפעוטות מעניק להם אוטומטית נכס שלא יסולא בפז – העשרה לשונית (אם יקפיד להגות נכון), מוזיקלית (אם יקפיד על הקצב והמשקל), שכלית (בזכות התוכן) ורגשית (בעיקר כשהילד יושב בחיקו) – שלא לדבר על ההנאה הכרוכה בחוויה המשותפת. לעומת זאת, חשיפה בגיל הרך לטקסטים עם חריזה קלוקלת וקצב משובש, המתעלמים מהמוזיקליות של המלים ואונסים משפטים לצורך החריזה, מזיקה לדעתי לילדים לא פחות מג'אנק-פוד, אם לא יותר.

במלים אחרות, כתיבת שירים לקטנטנים היא לא עסק לחובבנים. ואכן, מלבד קומץ משוררי פעוטות משובחים בני-זמננו (דתיה בן-דור, יהונתן גפן, מיריק שניר, מיכל חזון ושות') לא קמו בשנים האחרונות מתחרים חדשים לקלאסיקונים הגדולים שלנו שעברו לעולם שכולו טוב, מביאליק ועד ע' הלל. והנה, הפתעה: לא הכרתי ספרי שירים קודמים של רות אורן, אבל קראתי ציטוטים מהם ברשת, ואני בטח לא היחידה שמוצאת בהם הדהוד נאה לשירי הילדים הקלאסיים של פניה ברגשטיין.

אורן חורזת בטבעיות ובחן, בשפה לא גבוהה מדי ולא נמוכה מדי, ומתארת סיטואציות שפעוטות יכולים להתחבר אליהן בקלות – מלאות טעם וצבע, תנועה וצליל. כל שיר בספרה החדש (על דפי קרטון קשיח) משלב אחד מפרחי ארצנו בסצנה פשוטה ומשעשעת: "תראו את מר סביון הסב – / לבנות שערותיו./ אם תנשפו עליהן – פו!/ – הן מיד יתעופפו!" או "צב אמיץ/ ששמו הוא בּוּץ/ טָעַם חמציץ/ מאוד חמוץ", או ההברקה על שמו של הפרח הבא: "נמלה קטנטנה/ שימי לב, היזהרי/ פן תיפלי, בלי כוונה/ אל תוך לוע הארי!" (הסתייגתי רק מהשיר על הכלנית, שהאדימה מבושה כי פגשה את בעלה – מסר מבלבל ומיותר לטעמי בשיר לפעוטות). קהל היעד של ספר כזה אינו זקוק למינון גדול יותר של "אקשן" בכל עמוד, והאיורים היפים של שחר קובר מוסיפים לחוויה גם הבעה ורגש. נהדר לבני שנתיים-שלוש.

"מר סביון וגברת רקפת – שירי פרחים לפעוטות" מאת רות אורן (ספר קרטון, אייר: שחר קובר, הוצ' כנרת, 22 עמ', מנוקד), 53.10 ש"ח במקום 59 ש"ח בבוקמי או בסטימצקי (ללא דמי משלוח)