"במקום אחד הייתי אינדיאני-למחצה, בשני הייתי לבן-למחצה. כאילו להיות אינדיאני זאת העבודה שלי, אבל רק במשרה חלקית, וזה לא ממש משתלם". אלה דבריו של הנער ג'וניור, המתגורר בשמורה אינדיאנית ולומד בבי"ס תיכון של לבנים, המרוחק 35 ק"מ. המרחק הגיאוגרפי הזה, שעליו היה לעשות ברגל, אינו גדול לעומת המרחק הסוציו-אקונומי בין השחור חסר הכל – ללבן השופע. על הנער ג'וניור למצוא את עצמו בחברה שונה ולהאבק על מעמדו, על מקומו ואפילו על שמו.

"אנחנו האינדיאנים איבדנו הכל. איבדנו את המולדת, איבדנו את השפות שלנו, איבדנו את השירים והריקודים שלנו. איבדנו אחד את השני. אנחנו יודעים רק לאבד ולהיות אבודים". בצד הצהרה כואבת זו, יש פה סיפור על חברות עמוקה בין הגיבור לחברו השחור ראודי ולחבר הלבן גורדי. סיפור על קשר משפחתי בין הנער לאחותו מרי, הבורחת מן השמורה למונטנה, אולי כדי ללכת לאיבוד, ואולי כדי להיות סופרת ולכתוב רומן רומנטי. ועוד קשר מופלא: הקשר בין הנער לסבתא הדומיננטית שלו, אשה חכמה וסובלנית. וגם אהבה וחיזור יש פה, עם יפהפיה ששמה פנלופה. הצעיר השנון, ג'וניור, עושה זאת, הוא לא רק מצייר קריקטורות על הדברים המכעיסים אותו, אלא מוצא את מקומו ומוצא כמה וכמה מפתחות לחיים.

שרמן אלכס, שזה  ספרו הראשון, הצליח לכתוב ספר נפלא, סוחף וקולח, מלא הומור ("בכל פעם שאני מרגיש בודד, צומח לי חצ'קון גדול על קצה האף.") ומעל הכל – ספר שיש בו הרבה אמת והרבה כנות. צעירים יתמוגגו, גם המבוגרים.

הספר "יומן אמיתי לגמרי של אינדיאני במשרה חלקית" מאת שרמן אלכסי (איורים: אלן פורני. מאנגלית: ארז אשרוב. הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 270 עמ') – 79 ש"ח
להשיג בחנויות הספרים ברחבי הארץ