אוסף של אמרות שפר והגיגים חכמים הוא אולי לא בדיוק מה שהרופא ירשום לכל אחד בכל מצב, אלא אם הבנאדם חולה במחלת העליזות (מכירה אחת כזאת). אחרי הכל, מדובר בתמצית תובנותיו של מישהו על החיים, שנכתבו מן הסתם כדי להזהיר את הקורא התמים לבל ייפול בפח, כך שכנראה אין לכותב יותר מדי דברים מעודדים לומר על טבע האדם והעולם. ואכן, קריאת אוסף כזה של אמיתות בקליפת אגוז (מריר ובלי שוקולד) עלולה להיות חוויה די מדכאת, בעיקר כשהכותב הוא רב-אמן כמו הדוכס דה-לה-רושפוקו, שהתובנות המדויקות שהגה וניסח לפני מאות שנים על נפש האדם נותרו חדות ובועטות כאילו נכתבו כיום.

המתרגם יוסי אסודרי ז"ל, שהספר נפתח בשלוש הקדמות נרגשות שכתבו מוקירי זכרו, מקדים אף הוא בפתח דבר מהורהר על היצירה שתרגם, ומעיד שאין אדם בעולם שלא ימצא את עצמו במבחר אמירות מתוכה שמתייחסות אליו אישית, כי "חקירה כנה של מכמני הנפש, חתירה בלתי נלאית לחשוף כל נים וכל קו-מתאר בנשמת האדם, הן המאפיינות יצירה מאלפת זו (…) אפשר כי הסגנון ישתנה, האישים יתחלפו, התפאורה תתחדש, אולם המהות האנושית – טבע האדם, המזג שמניעו לפעול – לעולם תישאר בעינה". אכן.

ובאמת, אי אפשר לדפדף בספר בלי ליפול כמעט בכל דף על משפט שגורם לך להחסיר פעימה, או להנהן נמרצות (בעיקר כשנדמה שהוא מתאים בול למישהו שאת לא מחבבת), ולפעמים סתם לבהות קצת בחלל. למשל בעקבות המשפט הפותח את הספר, בודד על השער הלבן: "מעלותינו אינן, תדיר ביותר, אלא מגרעות מחופשות". או "צריך מעלות גדולות יותר כדי לשאת את הגורל הטוב מאשר את הרע". או "לולא היו לנו מומים, לא היינו נהנים כל כך להבחין בהם אצל אחרים".

יש גם אמירות שמעוררות חיוך: "קשישים אוהבים לתת כללי הליכות טובים, כדי להתנחם על שאינם עוד במצב לתת דוגמה רעה", ולעתים קרובות החיוך מריר: "יש אנשים שכל זכותם גלומה באמירת שטויות ובעשייתן באופן מועיל, ושהיו מקלקלים אילו שינו ממנהגם". או "הכושר לדעת להפעיל היטב תכונות ירודות מנחיל הוקרה, ולעתים תכופות מעניק יותר מוניטין מאשר הזכות האמתית". חלקו השני של הספר מוקדש לרשימות ארוכות יותר של המחבר, למי שיש לו זמן וסבלנות.

אז אם יש פה חשש לדיכי, חלילה, מה פתאום אני ממליצה על הספר בחום? קודם כל – כי לדעתי זו מתנה מעולה לכל בית, בעיקר אם חיים בו כמה וכמה אנשים, כולל מתבגרים, כי אין קורא שלא ימצא בין הדפים את עצמו, משפחתו, קרוביו ואויביו, ואולי ישכיל מעט או יתנחם או יחייך, ובוודאי כהשראה למנחי שיחות ודיונים קבוצתיים. ושנית – כדי שתשקלו לתת אותו לאויבים שלכם. באמת. לא כדי שייכנסו לדיכאון, רק בתקווה שיחכימו קצת – כי טוב אויב חכם מידיד טיפש (אמרת שפר שהמצאתי כרגע, או שהמציאו לפניי, וטרם בדקתיה לעומק).  

"כתבים נבחרים" מאת פרנסואה דה לה רושפוקו (מצרפתית: יוסי אסודרי, הוצ' הקיבוץ המאוחד, 272 עמ') – 64.80 ש"ח בחנות המגדלור (במקום 72 ש"ח מחיר מלא)