סוף 2008. הייתי בין עבודות בפעם הראשונה בחיי, אחרי שנים של עבודה רצופה כעורכת גלריה. עוד לא ידעתי מה יהיה תפקידי הבא.
בוקר אחד ישבתי בבית קפה, כדרכי באותם ימים, ולידי ישב זוג צעירים, בני 25-30. על השולחן ביניהם נח ספר. הם דיברו איטלקית והיה לי ברור שהם מדברים על הספר. לא הבנתי מלה, אבל משהו בהם עורר את סקרנותי. ישבתי וקראתי  את ערימת העיתונים שהבאתי איתי אבל בעצם הקשבתי להם והבטתי בהם בגניבה.

אחרי זמן מה פנתה אלי הבחורה, בעברית, ושאלה אם אפשר להציץ בעיתונים. היא לקחה גיליון, ועוד גיליון, ובסוף  לא התאפקתי ושאלתי אותה על הספר. היא אמרה שזה ספר נפלא שראה אור עכשיו באיטליה וכולם מדברים עליו. שכתב אותו בחור צעיר בן 24. ושהם מתווכחים על הבחירה של הסופר לסוף הספר. ואז הציגה את עצמה ואמרה שהיא לומדת ארכיטקטורה באיטליה. הוא כנראה היה החבר שלה, איטלקי. וזהו.

אחר כחודשיים הגעתי לכתר כעורכת ראשית. כשהתחלתי ללמוד אילו ספרים יש לכתר "בצינור" גיליתי שם להפתעתי את הספר שראיתי באותו בוקר בבית הקפה – "בדידותם של המספרים הראשוניים" של פאולו ג'ורדנו.  כתר קנתה את הזכויות והספר בתרגום. גלשתי לאמזון בתקווה למצוא את הספר בתרגם לאנגלית, אבל ראיתי שזה עוד לא קרה. גם הם עדיין מתרגמים.

חיכיתי בקוצר רוח לתרגום, אולי יותר מלכל ספר אחר מאז שנכנסתי לתפקיד. ביום שבו הגיע אלי במייל החלק הראשון מהמתרגמת יערה טאובר יצאתי מהמשרד מוקדם ורצתי הביתה לקרוא. לא יכולתי להפסיק, אבל שוב נאלצתי לחכות, להמשך.

יש דברים שכדאי לחכות להם. הספר הזה הוא אחד מהם.

בדידותם של המספרים הראשוניים –  פאולו ג'ורדנו, הוצאת כתר ספרים

צילום איריס מור: יוסי צבקר