במשך שנה וחצי בערך עבדתי שלוש פעמים בשבוע כשף פרטי אצל זוג עתיר ממון ונטול ילדים. הייתי מגיע לביתם בשעה ארבע, מצויד בחומרי הגלם הטובים ביותר שיכולתי למצוא ובשעה שבע בדיוק מלצר היה מגיש להם ארוחה של ארבע או חמש מנות. מכיוון שהם אנשים קנאים לפרטיותם לא אוכל לפרט יותר מידי על קורותיי במגדל השן. מה שכן לבעל הבית יש חיבה יתרה לכל דבר שמגיע מיפן. הוא דובר יפנית וקורא יפנית ומבקר ביפן לפחות פעם בשנה. תוך זמן קצר הוא ביקש ממני להכין אוכל יפני ומכיוון שמעולם לא הייתי ביפן וניסיוני הקולינרי מוגבל לשתי מסעדות מעולות בהן סעדתי לעיתים מזומנות כשגרתי בניו יורק, לא ידעתי מה לעשות. אמנם אני אוהב דגים ואורז ואני מבשל כבר עשור אבל הרגשתי שיהיה זה חוסר כבוד משווע לאומה היפנית בה לומדים שבע שנים לפני שמגלגלים סושי.

עניתי לו שאנסה למרות החששות ובפעם הראשונה בחיי החלטתי להשתעשע עם הניסיון שנכפה עליי. למחרת שלחתי במונית את הדגים החיים שקניתי לביתם של הזוג, רכשתי סכין סשימי בשקלים רבים והתפניתי לארוחת צהריים עסקית ב"יאקימונו". אכלתי מרק מיסו מלטף ומרגיע, אגה דאשי טופו – קוביית טופו מוזהבת שיושבת בשלולית דאשי (ציר עשוי אצות) ובצל ירוק, סלט תרד מאודה עם מלפפונים, ג'ינג'ר ושומשום ושני רולים מעולים שבמעולים. החוויה האסתטית והחושית המוחלטת והאוכל היו בדיוק כמו שזכרתי מניו יורק – נקי, טרי ומעודן. בדרך לעבודה, במושב האחורי של מונית "סקודה", דמיינתי את עצמי יושב תחת עץ דובדבן בפריחתו, לוגם יין שזיפים מסורתי.

הגעתי אל הבית של הזוג, נכנסתי למטבח וניסיתי לשחזר את כל זיכרונותיי מהמעט שטעמתי בחיי. בשבע בערב הייתי מוכן לבצע חארקירי ונרגש כמו ילד קטן. בני הזוג לגמו סאקה עם פתיתי זהב טהור מבקבוק קטן ויפה, דממה שררה בחדר האוכל מסביב לשולחן הזכוכית, קולות האכילה העידו שניצלתי. הם אהבו את זה ומאז צלחת של ניגירי סושי היתה פריט חובה כמעט בכל ארוחה שבישלתי להם.  

מחיר הארוחה העיסקית (מרק, מתאבן, מנה עיקרית ותוספת) – 65-95 ש"ח (תלוי במנה העיקרית)

יאקימונו, רוטשילד 19, תל אביב, טל': 03-5175171