תתקרבו שנייה למסך, יש לי שאלה דיסקרטית אליכם: נכון כולנו פה בנות? (אם גם אתה קורא פה, אל תברח! מבחינתי אתה בחורה של כבוד) נכון אתן כבר סומכות עלי? מקסימום תתווכחו איתי בתגובות. אז תקשיבו: החדש של מיא עשת הוא המתנה לחג הכי כיפית שיש, לעצמכן או לחברות ולחברים (כן!) הכי טובים שלכן. ספר שמשאיר אותך שמחה ומסופקת כמו אחרי שיחה אינטימית צפופה עם אחת הבחורות היותר אינטליגנטיות, שנונות, נדיבות ומצחיקות שיצא לך להכיר, שמספרת לך בגילוי לב מוחלט על חייה הסוערים, לא לפי סדר כרונולוגי אלא בדילוגים אקראיים קדימה ואחורה בין גיל הנעורים לשנות ה-40, ומה שהכי מרענן – הסיפור שלה נוטף סקס, מה נוטף, משפריץ – בעודו שופע אלגנטיות, הומור וחן. וזה לדעתי החידוש הגדול והנדיר של עשת בספרות המקור שלנו: שהיא כותבת על זיונים בדיוק כמו שאנחנו מדברות עליהם בינינו לבין עצמנו – בשפה טבעית ועסיסית, בגובה העיניים ומכל הלב.

לא אלאה אתכן בפרטי העלילה, שעליה אולי כבר שמעתן או קראתן, כי זה לא ממש חשוב. הגיבורה היא מותק, והיא בעצמה נוטפת סקס, כזאת שתהיה מוכנה לסלוח לגבר על לא מעט חולשות אם רק יספק את הסחורה שלשמה התכנסנו, ומה יותר מבדר מאשר להקשיב לטיפוס כמוה כשהיא מפטפטת חופשי. ואגב, אם נדמה שהגיבורה מנסה למכור את עצמה כשרלילה ריקנית ושטחית, אל תקנו את זה לרגע: ברור שמתחת לפני השטח מסתתרת ילדה רגישה של אבא, נפש אמנית שמתגעגעת למורה הראשון שלה, ה-גבר הנעדר בחייה, שהיא מנסה למצוא פיסות מדמותו בגברים מזדמנים, אבל עד שלא תוותר על החיפוש הנואש – לעולם לא תמצא, אולי גם כי אימצה סממנים גבריים שלו לתוך אישיותה הנשית כדי להמשיך אותו באיזשהו אופן, להיות הבן שלו, ואין אף גבר שיוכל עליה. עובדה, ביום שגמרתי את ספרה יצא לי לקרוא פוסט מאלף של דודו פלמה על "שיר משמר" המופלא שכתב נתן אלתרמן לבתו, אחד השירים המרגשים והמרטיטים בשפה העברית, וזה ישר התקשר לי לספר של מיא. תקראו ותבינו. ואגב, מתה על האוקסימורון בשם הזה, "תמיד אפשר להתאבד מחר": הרי זה המשפט הכי אופטימי של פסימיסט מושבע, או המשפט הכי פסימי של אופטימיסט מושבע, או מוטו של טיפוס אובדני בעל חוש הומור (אוקסימורון בפני עצמו). והנה גם פרק ראשון לטעימה. אוצו רוצו.

"תמיד אפשר להתאבד מחר" מאת מיא עשת (הוצ' כתר, 261 עמ') – 61 ש"ח בחנות "המגדלור" (במקום 68 ש"ח מחיר מלא)

הסודות של לולה

ששש, לולה, ששש. "לולה במשימה סודית" – איזבל אבדי

תרשו לי לצטט את עצמי, כי כבר כתבתי על שני הספרים הראשונים והמצוינים בסדרת "לולה", ואני עדיין עומדת מאחורי כל מלה: כשספר ילדים מצליח לרגש אותי, זה סימן בשבילי שהסופר יודע לדבר אל הקורא בלי לזייף, מתוך קולו של הילד הפנימי שעדיין חי בו, ולכן הקורא מאמין לו ומרשה לעצמו להיסחף רגשית (וכבר הרחבתי על כך בעבר). אז איזבל אבדי היא בעיניי סופרת ילדים אמיתית כזאת, והגיבורה שלה לולה (10) מספרת על חייה בגוף ראשון בשיא הכנות והפתיחות ולא מזייפת לרגע. אבא שלה הוא ברזילאי כהה-עור ורחב-לב, איש שמח באופן כללי שמאוהב באשתו ובחייו ומנהל מסעדה ברזילאית בהמבורג, סבא וסבתא הצעירים שלה מצד אמא גרים בקומה מעליהם יחד עם דודה ליזבת, שגובהה רק 80 ס”מ כי היא בסך הכל תינוקת, וכבר מהפרק הראשון אי אפשר שלא להתאהב בכולם, ובעיקר בלולה עצמה.

בספר האחרון לולה מתבגרת ואפילו קצת מתאהבת, וגם מסתבכת לא מעט יחד עם חברתה פלו (תיאור החברות בין השתיים מאלף ורגיש להפליא), ומתארת הכל בדרכה התמימה וכובשת הלב. אז מה אם ערכתי את התרגום (המצוין) של ספרי הסדרה, אסור לי להמליץ עליה? מותר לגמרי, שלא תפספסו משהו טוב, והיא משובחת דיה כדי לרתק גם בנים. שני הראשונים נמכרים בסטימצקי בחצי מחיר לחברי מועדון, אם כי לא חובה לקרוא אותם כדי ליהנות מהחדש, שמסתמן בעיניי כמוצלח מכולם. לבני 7-11.

"לולה במשימה סודית" מאת איזבל אבדי (מגרמנית: חנה לבנת, הוצ' סיגליות) – 53 ש"ח ב"סיפור פשוט" (במקום 58 ש"ח מחיר מלא)