פעם הכרתי בחורה שמעולם לא צחקה בסרטי צ'רלי צ'פלין או השמן והרזה, אדרבא: כשמישהו בסרט החליק על קליפת בננה או חטף עוגת קרם בפרצוף, מיד היתה נעצבת אל לבה ולפעמים אפילו בוכה. עכשיו אני תוהה שמא נדבקתי ממנה מתישהו, כי בגב הספר שקראתי עכשיו כתוב שהוא "זרם מתמשך של תמונות ומצבים מצחיקים עד דמעות", ואילו אני בכלל לא צחקתי. נהפוך הוא, עד עכשיו לא ברור לי מה מצחיק בסיפור על סופר שתקוע במחסום כתיבה זה חודשים ארוכים ומתבטל כל היום, בעוד אשתו עובדת מבוקר עד ערב, שחַי בעצם בתוך בועת מוחו שלו, שבוי בדיאלוג הפנימי המוטרף בראשו ואוכל סרטים מבּוקר עד ליל, כשהוא מדמיין לעצמו מצבים היפותטיים בלתי-אפשריים, עף על עצמו ויורד על עצמו לסירוגין ובעיקר מפמפם את עצמו לדעת מרוב חרדה, ממש כמו ההוא מהבדיחה על הג'ק – שהיא דווקא מצחיקה, אבל האיש בבדיחה לפחות קם ונוסע לאנשהו, ואילו גיבורנו רובץ רוב היום במיטה, שוגה בהבלים ואינו טורח לתקשר באמת עם אף אחד, כולל עם אשתו וילדיו, או להביא איזושהי תועלת ממשית. אבל אולי אני טועה, ואתם דווקא תבכו מרוב צחוק?

כי אני לא רומזת חלילה שהספר לא טוב, להפך. מרתק להפליא לעקוב אחר גלגלי מוחו הפתלתל של הסופר הברלינאי הכושל, שגר עם משפחתו הקטנה בבניין שנקנה לא מכבר בידי משקיע אמריקאי, ומאז אותה רכישה הולך ומתערער בעקבות שיפוץ שהתחיל לא טוב ונתקע. בינתיים הרצפה בדירת המשפחה מתחילה לשקוע וקירותיה נסדקים, ויחד איתם מתערער ונסדק גם מצבו הנפשי של גיבורנו, שמזניח את ספר הילדים שהתחיל לכתוב לפני כמה חודשים, ועמו גם את כל חובותיו כאיש משפחה, ותחת זאת מתכתב בראשו באובססיביות עם אותו מיליונר מאמריקה ולחלופין עם שכניו בבניין, כגון עם שכנה ישישה שאולי ניתן "להיפטר" ממנה כדי להשתלט על דירתה, והכל כדי למצוא איזושהי גאולה מפני המדרון החלקלק שבו הוא נתון, תרתי משמע.

אותן שיחות דמיוניות בראשו הופכות צורה וכיוון שוב ושוב, בהתאם לקו המחשבה ההפכפך שלו: פעם הוא מככב בהזיותיו כמשרתו האישי של אותו משקיע עשיר, שטס איתו במטוסו הפרטי הנה ושמה, ופעם הוא עצמו הופך למושיעו של המיליונר וגואל אותו מחייו המשמימים. בהדרגה מתחוור לנו כמה עמוק תקוע גיבורנו, וכמה מעטים סיכוייו להיחלץ מהתהום שלתוכה הוא שוקע בהתמדה, וקשה לומר שהוא מעורר בנו אמפתיה; אבל מאחר שכולנו אכלנו סרטים כאלה ואחרים מתישהו, הרי אחינו הוא, עצמנו ובשרנו, ואי-אפשר להפסיק לקרוא. התרגום העברי מצוין ונקרא בשטף, והנה פרק ראשון לטעימה. נסו ותיהנו.

"המשקיע האמריקאי" מאת יאן פטר ברמר (מגרמנית: גדי גולדברג, הוצ' חרגול ומודן, 116 עמ') – 29 ש"ח לגרסה אלקטרונית באתר עברית, או ב-20% הנחה עד סוף השבוע לרגל "שבוע הספר": 46.40 ש"ח בלבד בחנות "המגדלור"

משפחה שכזאת

חמודי, תעיר לאמא כשאתה מסיים לקרוא. "לא בא בחשבון" – פנינה אריאל

כמה מרענן להיתקל בספר נוער ישראלי שכתוב היטב, לא מלמעלה ולא מהצד, אלא בגובה העיניים, ישיר וכן ועל כן גם אמין. נועם (שגם מספר את הספר בגוף ראשון) לומד בכיתה ד', ויש לו לקות למידה שבגללה הוא ממש לא מסתדר עם מקצוע החשבון וגם לגמרי לא מבין איך קוראים שעון, ולכן הוא מרגיש שהוא הילד הכי דפוק בכיתה. למזלו, יש לו מורה נבון שנותן בו אמון, ומחליט להטיל דווקא עליו להיות הגזבר הכיתתי; נועם מנסה להתמודד עם המשימה כמיטב יכולתו, וסופר בהתמדה את הכסף המצטבר בקופה שהוא שומר בחדרו, אבל לחרדתו הרבה הוא מגלה ששוב ושוב נעלמים ממנה סכומים שונים. האמנם מישהו גונב כסף מהקופה – או שנועם פשוט לא מספיק אחראי, לא יודע חשבון ולא מתאים לתפקיד?

לנועם יש גם אחות גדולה, שמתנהגת מוזר בזמן האחרון. יש לה סודות מההורים שקשורים כנראה במשקל שלה, ומריבות עם אמה, וגם זה מעסיק את נועם, שמתגלה לנו כילד ערכי וחושב, כשהוא חש שאסור לו לספר להורים דברים שהוא מגלה בקשר לאחותו. בסופו של דבר, למרות הבעיות בבית ועם החברים, מתגבר גיבורנו על חוסר הביטחון והחרדות ומצליח לעזור לעצמו, לחבריו וגם למשפחתו. הסיפור מתרחש ביישוב דתי, כנראה בשומרון, והדמויות כולן דתיות או שומרות מסורת, אבל כל מה שקורה להן יכול לקרות בכל משפחה ובכל מקום. אז אם במקרה אתם שמאלנים שנמנעים מתוצרי ההתנחלויות, פשוט תעמידו פנים שהסיפור מתרחש בארץ אחרת, ותשחררו כבר.

מעטים הסופרים שמצליחים לכתוב מפיו של נער בצורה אמינה, בלי ליפול למוקשים הצפויים בכתיבה דרך עיניו של מבוגר, אבל פנינה אריאל כותבת מצוין, בלי לפחד לספר גם על הורים לא מושלמים ומורים לא מושלמים, בשפה טבעית וקולחת. הספר אומר לקוראיו שלכולם יש בעיות ופגמים, גם למבוגרים, זו דרכו של עולם וזה בסדר גמור. כדאי לחפש ולקרוא גם את ספריה האחרים של אריאל – "יוצאת מהמשחק", ל
משל. יופי של חוויית קריאה לבני 8-12.

"לא בא בחשבון" מאת פנינה אריאל (הוצ' ספריית פועלים, 192 עמ') – 54 ש"ח באתר ההוצאה (במקום 78 ש"ח מחיר מלא)