תיירים מתחלקים לשני סוגים: אלה שלא מתאמצים בשביל כלום, מה שמזדמן על הדרך – יופי, מה שלא – לא מעניין, ואלה שיחרפו נפשם, ובלבד שלא יפספסו שום דבר. במהלך טיול בדרום איטליה התברר לנו שאנחנו משהו ככה בין לבין.

250 ק"מ דרומית-מערבית לרומא, משתרכת לה אחת מרצועות החוף היפות בעולם (אם לא סופרים את גלילות-מחלף הסירה) הנקראת "הדרך האמלפיטאנית" על שם העיירה העתיקה אמלפי ("Amalfi"). הדרך המתפתלת בין מפרצונים סודיים ומשקיפה על נוף של מים טורקיזים צלולים, מחברת בעצם בין כפרים הבנויים ממש על קצה המצוקים – כמו סורנטו התיירותית, נאפולי המפורסמת, פוזיטנו היפהפיה, פומפיי ההיסטורית וקאפרי הפוֹשית.

תוך כמה דקות התרגלנו לאווירה היוקרתית, שנראית כאילו נלקחה ישירות מחופשות הסבנטיז הנוצצות (כשעוד קראו לזה 'לוקסוס') –  והבנו די מהר כי הנקודה הרותחת של האזור נמצאת באי קאפרי ונקראית "המערה הכחולה". המערה הכחולה שנכרתה על ידי גלי הים באבן הגיר המקומית, זכתה לשמה בזכות האור הכחול המציף אותה וההשתקפות שלו במי הטורקיז. אולם כדי להגיע אליה צריך לעמוד בתור אינסופי למעבורת שמגיעה לאי, משם לקחת סירה עד לפתח המערה ושם לעלות על סירונת קטנה נוספת של 4 אנשים, איתה למעשה שטים בתוך המערה. בחזור עושים הכל אבל הפוך.

אחרי שהבנו שכל זה קצת גדול עלינו, מצאנו את עצמנו מתחמקים מההמון הסואן ושוכרים סירת מנוע פרטית באחד החופים, שהגיעה מצויידת עם קפטן חמוד במבטא כובש, שגם הרשה לנו לנהוג בעצמנו וגם פינק אותנו עם ארגז משקאות ובירה לדרך. לאורך השייט קפצנו ראש מהסירה למים המרעננים, השקפנו מרחוק במבט פנורמי על הכפרים, עצרנו לפיצה-פסטה-ויין בקאפרי, עלינו לגלידה על החוף בפוזיטנו הוורדרדה וחזרנו מדושני עונג. אז נכון, לא נכנסנו למערה המפורסמת, אבל עברנו ממש ליד, ביקרנו במקומה בנקיקים אחרים שנראים די אותו דבר, ודבקנו עד סוף היום בהלך הרוח – "ראית מערה כחולה אחת – ראית את כולן".

השכרת סירות פרטיות לטיול בחוף האמלפיטאני באיטליה – המחיר תלוי בגודל הסירה ומספר האנשים
לפרטים נוספים – www.lasibilla.org (עונות מומלצות – ספטמבר-אוקטובר ומאי-יוני)

[PSGallery=24rfggawr2]