יש שתי דרכים להגיב להם – באלרגיה נוראית או בחיבה בלתי נשלטת. החתולים בכלל וחתולי הרחוב בפרט הם היצורים הכי חייתיים בעיר. ברגעים מסוימים, אם נשחק רגע בחוקרי טבע, הם ממש נראים כמו טיגריסים ננסיים שלא יהססו להשמיד כל דבר שיעמוד בינם לבין שארית סלט טונה שנשרה מאחת השקיות.

ועל אף שנדמה שהם מתחלקים בערך באופן שווה בין כל אזורי העיר, יש סיכוי טוב שזה לא ממש ככה. בסביבת הספסל שברחוב יוחנן הגדי יש בכל רגע נתון בין 5 לעשרים חתולים. תודו שזה לא נורמלי. כשניסינו להבין את מקור ההתגודדות גילינו שיש איזה דודה נחמדה שמשאירה שם כמויות אוכל שיכולות להספיק לכל חתולי אמריקה.

ואם תרצו לשבת על הספסל תאלצו להילחם עם שלושה נמרים שרובצים בנחת על המושב, עם עוד שני אריות שיושבים על המשענת ועם עוד חמישה אחרים, שבדיוק כמוכם, מחכים שיתפנה. למעשה הספסל הזה הוא פינת חי קטנה ואין צורך להרחיק עד הספארי. ומצד שני, כבר הסתיו עכשיו, והחתולים מהספסל מתחילים להתפזר. קר להם וספסל עירוני זה לא סידור לחורף. נקווה לראות אותם באביב הבא. נשתדל לתפוס שם קודם.

הספסל מרחוב יוחנן הגדי – ליד בית מס' 8, תל אביב