כשהילדים שלנו הגיעו לגיל שלוש או ארבע, הבנו שמאד חשוב שתהיה לנו דעה מוצקה על כל דבר שעולה על הפרק. דעה או עמדה, מה שאתם יותר אוהבים. ויותר מזה – עמדה שנאמרת באומץ ובקול, גם ברגעים שזה פחות נח או פופולרי. אנחנו נזכרים בזה כשאנחנו מתווכחים איתם, כשאנחנו מסייעים להם לפתור בעיות ובעיקר כשהם שואלים אותנו שאלות מהותיות על העולם (דוגמא אמיתית משלשום: "אמא, למה על השקית של הקמח יש דווקא תמונה של אישה?" בת חמש וחצי מתקילה).

חשבנו על זה כשקראנו את המשפט: "המקום הכי חם בגיהנום, שמור למי שבזמנים של משבר מוסרי שומר על ניטראליות". את המשפט הזה פגשנו במגזין האינטרנטי החדש "המקום הכי חם בגיהנום" שהקימו לפני חודשיים אירית דולב, קולנוענית תיעודית וחברה אהובה, יחד עם עינת פישביין, עיתונאית עטורת פרסים, אחרי שהחליטו לתת במה לדעות וכתבות בנושאים החברתיים הכי בוערים שיש.

את התובנה החשובה שלעיל (המיוחסת אגב לדנטה אלייגרי במקור ובהמשך למרטין לותר קינג), חרתו עינת (הכותבת הראשית) ואירית (העורכת הראשית) על דגל המערכת, וביחד הן מבטיחות לא "להתנוון תחת הקונצנזוס", לא להיקלע לאובייקטיביות או מרדפים אחרי בלעדיות, לא להתחנף או להתלהם מדי ובעיקר לא לפחד לבקר. אל הדגל נקראו והצטרפו כבר עשרות עיתונאים עצמאיים וכותבי טורים מעולים, שמצאו ב"המקום" בית וחופש לשחרר את כל מה שלמקלדת שלהם בוער להגיד (ובדרך כלל המו"ל מצנזר), על מאבקים ציבוריים, סיפורים תרבותיים, פיקנטריה פוליטית, ראיונות ושאלות עקרוניות בנוגע למקום הרותח שכולנו חיים בו. משיטוט ראשוני פגשנו כבר את צבי דובוש שכותב את "אבא רוצה למות" על הורות אחרת שכולכם תזדהו איתה; ואת רונית צח מ-"בוכה ויורה" שמעלה תהיות על כל מה שנע בין הון לשלטון; יש את עמרי אברמוביץ שמספר על מפגשים שערך עם הומלסים לאורך שנים, ועוד. תמצאו שם מקום להעלאת רעיונות משלכם ואפילו הזמנה לקחת השראה ולפרסם אצלן את הכתבה העצמאית הראשונה שכתבתם.

בטיימינג מושלם עם מה שקורה בחוץ, נראה לנו שמצאנו את המקום הכי לוהט להסתופף בו החורף. בואו, יהיה אש.

לקריאה – היכנסו ל"המקום הכי חם בגיהנום"
עדכונים שוטפים וכתבות חדשות כל הזמן בעמוד הפייסבוק (או בהרשמה לניוזלטר שבועי באתר)