השבוע נזכרתי באוסף ספרי הפינאטס המהוהים שלי מפעם – איפה הם באמת? צברתי אותם באדיקות מאז ילדותי, חלקם נדדו איתי מדירה לדירה בארץ ובחו"ל, וגם כשרוב הכריכות התפרקו והדפים התחילו להיפרד, תמיד היה אפשר לסמוך עליהם בעת צרה, לשלוף אחד מהם באקראי ולחזור בפעם האלף לסטריפים הזכורים לטוב (צ'רלי בראון רץ עם עפיפון שנראה פצפון כאילו הגביה עוּף עד מאוד, וכך הוא רץ איתו בנחישות הלאה והלאה, ורק בציור האחרון, כשהוא מקפל אותו והולך הביתה, מתברר שזה באמת עפיפון קטנטן על חוט קצר. למשל). זה מה שיפה בגיבורי קומיקס (ומעצבן בגיבורי סיטקום) – תמיד אפשר לסמוך עליהם שיישארו מי שהם, באש ובמים, תמצית מזוקקת של טיפוס אנושי שאינו משתנה, אף שבמקרה הזה כולם ילדים די קטנים, ואחד מהם בכלל כלב.

ולמה נזכרתי? כי בימים אלה יצא לראשונה ספר של חבורת פינאטס בעברית. מי חשב שאפשר בכלל לגייר את הפינאטס? אז הנה, אפשר גם אפשר, ולא זו בלבד אלא שהעברית שלהם טבעית וזורמת לגמרי, כולל ב"סאונד-אפקטים" (מוקש ידוע בתרגומי קומיקס). כמו כל מוצרי "פינאטס" באלף הנוכחי, גם הספר החדש רק מבוסס על רוח הקומיקס המקורי של יוצרו המנוח, אבל דומני שאילו קם שולץ הגאון מקברו, היה חותם עליו בשמחה. העלילה העיקרית (שכיכבה גם בסרט מצויר) מתמקדת בשמיכה של ליינוס (אחיה הקטן של לוסי), שמכור אליה ללא יכולת להיגמל, למרות מאמציהם של חבריו לעזור לו – טוב, אולי "לעזור" היא לא תמיד המלה המתאימה – והקריז שהוא חוטף בכל פעם שהיא נעלמת פשוט קורע לב.

בתוך עלילת השמיכה משולבים סטריפים עם המוטיבים המוכרים לכל חובב פינאטס: אהבתה העיקשת של לוסי לפסנתרן הקטן שרודר, שמעריץ רק את בטהובן; סאלי (אחותו הקטנה של צ'רלי בראון) שמעריצה את ליינוס, ששונא שהיא קוראת לו "הבובו הקטן שלה"; סנופי והשטויות המגוחכות שלו; צ'רלי בראון השלימזל שאוכל אותה מכל הצדדים; ועוד ועוד. לצד השעשוע וההנאה, יש לדעת שגיבורי "פינאטס" הם למעשה פילוסופים קטנים בעלי תובנות עמוקות על החיים, והתוודעות אליהם היא אבן דרך בחינוכו של כל ילד באשר הוא ילד, בכל גיל. אל תחמיצו.

"סנופי והמרוץ אחר השמיכה" מאת צ'רלס מ' שולץ (מאנגלית: אורנה כץ, הוצ' כנרת, 80 עמ', מנוקד) – 48.50 ש"ח ב"המגדלור" (במקום 54 ש"ח מחיר מלא)

החיים והמוות ביד המקרה

הראי לי את יומנך ואומר לך מי את. "האישה עם הפנקס האדום" – אנטואן לורן

אני מתה על סיפורים שמדגישים את נפלאות המקריות. רגע, לא כל הסיפורים הם כאלה בעצם? על מה כבר אפשר לספר, אם לא על הדברים המוזרים והנהדרים שקורים לנו לגמרי במקרה? אם כי לא מספיק רק המקרה, כידוע; צריך גם לדעת להיפתח אליו. שהרי הכל שאלה של מזל וטיימינג, בתנאי שאתה מגיב נכון: אתה עובר במקום מסוים ונתקל לפתע בדבר מסוים שמזמין אותך לעשות מעשה – האם תיענה להזמנה? כאן צריך להפעיל אינטואיציה בריאה ולפעול מיד. סירוב עלול להיות פספוס גורלי, היעתרות עלולה להוביל אותך למקומות שאין מהם דרך חזרה, לטוב ולרע, כפי שלמדה על בשרה אליס בארץ הפלאות.

כך קרה גם ללורן, גיבור ספרו של אנטואן לורן הצרפתי – והרי לכם סופר (חתיך!) שמורגש היטב כמה הוא נהנה מהכתיבה; כי כפי שהוא משתעשע עם שמות גיבוריו (בין השאר, לבעלת הפנקס האדום קוראים לור, והיא מומחית לשחזור יצירות אמנות מוזהבות. בצרפתית "הזהב" זה l'or), כך הוא משתעשע עם הקורא שלו בעודו טווה את העלילה, והקורא מצדו נהנה לא פחות. הגיבור, בעלים של חנות ספרים (לספרות חלק חשוב בעלילה) מוצא במקרה תיק מהודר של אשה על פח אשפה ברחוב, ובדחף רגעי לוקח אותו ומתחיל לחקור מיהי בעליו. מאותו רגע מתחילה להתגלגל פקעת של חוטים שנמתחים ונקשרים בינו לבינה ולדמויות נוספות, כשהסופר מתאר בחסכנות רק את הפיסות החיוניות ביותר מתוך כל תמונה ומשאיר לקורא להשלים בעצמו את הפאזל, במחווה ספרותית שבעיני היא נבונה ונדיבה. יופי של ספר לנסיעות קצרות, נקרא בשטף (גם בזכות התרגום הקולח) תוך שעות ספורות, אבל ממשיך לגור בראש עוד זמן-מה כאנקדוטה מחויכת ומתוקה. במלים אחרות – ספר חמוד שמשפר את מצב הרוח, ובימים אלה זה לא מעט.

"האשה עם הפנקס האדום" מאת אנטואן לורן (מצרפתית: רמה איילון, הוצ' כתר, 168 עמ') – 57.50 ש"ח בחנות "המגדלור" (במקום 64 ש"ח מחיר מלא)