גאווה ישראלית
כשראינו את מעבר החציה הצבעוני בתל אביב חשבנו שאנחנו הוזים. כשהתנופפו הדגלים מעל הטיילת – הרגשנו איך הלב גואה ברגש לא ברור, וכשראינו איזו חוברת מרשימה של אירועים הפיקה ממשלת (סליחה, עיריית) תל אביב לרגל אירועי שבוע הגאווה (32 עמודים!) לא יכולנו שלא להרגיש גאים באמת. כי בימים כאלה, של חוסר סובלנות ואלימות כלפי כל מי שהוא לא המיינסטרים של המיינסטרים, כל כך משמח לדעת שיש עיר אחת שהיא באמת ובתמים פרנדלי – עיר שיש במוסדותיה ייצוג ראוי ללהטב"קים, שלא נכנעת למוסכמות ומקבלת אנשים מכל מין (לגבי "כל דת וכל גזע" – יש עוד הרבה עבודה). אפילו לורנצו האיטלקי (ההורס כליות ולב) שפגשנו במקרה באירופה בחודש שעבר, נפל על צווארנו אחרי שתי דקות של היכרות וצרח "שמעתי שיש אצלכם את סצינת הגייז הכי שווה בעולם!". בן רגע הבטחנו לו פינה חמה אצלנו. על הספה בסלון. ברגעים כאלה, אנחנו גאים לשלם ארנונה, ואפילו בתוספת מס איחורים.
נתראה במצעד בשישי הקרוב, ועד אז – קחו את השיר העדין של מייק הדראס (הומו אמריקאי צעיר שמקליט תחת השם פרפיום ג'יניוס) שכמעט נפסל מיוטיוב וחזר הודות למחאה ציבורית. כל הפרטים אצל גל אוחובסקי, הנציג שלנו לשערוריות מוזיקה:
[youtube OOpkr8uNWpk]
[youtube MB8ER0CY18M]
יש במה לנפנף. שבוע הגאווה 2012
אז אדוני ראש העיר, שאפו. דגלי גאווה בתל אביב
