השקט שלפני המרימבה. קונצרט "בין המילים לצלילים" בתיאטרון המדיטק
השקט שלפני המרימבה. קונצרט "בין המילים לצלילים" בתיאטרון המדיטק

היו לי כרטיסים להצגה אחרת במתחם תיאטרון המדיטק בחולון, אלא שהרגליים (או שמא היה זה הלב?) הובילו אותי לאולם אחר. כשעמדתי על הטעות, עיני ראו את דפנה, חברתי הטובה באולם. היא אמרה לי חד משמעית:  “אסור לך לוותר על הקונצרט הזה.” אז לא ויתרתי. בסוף חיפשתי את דפנה להגיד לה תודה מנושקת, על החוויה המרנינה ששמה: “בין המילים לצלילים” – קונצרט למרימבה ולפסנתר.


מרימבה (כידוע) הוא כלי הקשה הדומה לקסילופון אך העשוי מקלידי עץ וצינורות מתכתיים, והוא שעומד במרכז המפגש המוזיקלי הזה בין שלושה אומנים: נדב רובינשטיין על הפסנתר, אסף רוט על המרימבה, והפנטומימאי דני אראגון. השלושה מגישים קטעים מוזיקליים ומשוחחים ביניהם, קצת במילים ויותר בצלילים. בין הקטעים (שתזהו) הפנתר הורוד, מעוף הדבורה, הברבור, העוקץ ומחרוזת שירי ילדים מוכרים ואהובים כמו “אלוהים שלי” של עוזי חיטמן. מקום מיוחד הוקדש גם לשיר הערש האולטימטיבי “פזמון ליקינתון” של לאה גולדברג, בלחן המרגש של רבקה גווילי. 

הטקסט שכתבה קרן דוידוף, שופע הומור והפנטומימאי מתווך בין המוזיקאים ללא מילים, ללא צלילים בשפה שהוא מכיר – שפת הגוף. מתברר שגם הגוף הוא כלי מוזיקלי בפני עצמו. וכך אט אט הקהל הצעיר מתוודע לשפת המוזיקה, למשחק במשפט המוזיקלי ואינו נשאר פסיבי – אלא זוכה להיות  שותף לחוויה ולגלויים השונים, ליכולת אילתור, לקצב, לווריאציות, לדיאלוג בין הכלים, ובעיקר בין המוזיקאים והפנטומימאי – שלוש דמויות ציוריות שמשוחחות ביניהן, כל אחת בשפתה המיוחדת.   

אישית התרגשתי מאד לפגוש בקונצרט את מתילדה, הלא היא “מתילדה מכונת כתיבה” של לירוי אנדרסון. כשאני שומעת את היצירה הזו, גם האצבעות שלי מתחילות לנגן באוויר. ולא רק שלי. גם הילדה מאיה שישבה איתי והפכה את האויר למקלדת.


בין המילים לצלילים“, קונצרט מונחה למרימבה ולפסנתר (לילדים מגיל 6 ומעלה) – 55-70 ש”ח (הנחות למחזיקי כרטיס ישראכרט, מנויים, ועדי עובדים ועוד)
יום שבת הקרוב, 15.01.11, 11:00, תיאטרון המדיטק, גולדה מאיר 6, חולון, טל’: 03-5021555