חיים בסרט. מתוך סרטון "הקלה" לתחרות "סרטים של 48 שעות"
חיים בסרט. מתוך סרטון "הקלה" לתחרות "סרטים של 48 שעות"

אם היו נותנים לנו 48 שעות בהן אנחנו אמורים לצלם, לערוך, להפיק ולפנש עד רמת הקרדיטים – סרט שחייב לכלול דמות, אביזר, שורת טקסט וז’אנר קבועים מראש – יש סיכוי לא רע שהיינו מסתובבים לצד השני במיטה ומוותרים מראש. אבל יש כאלה שדווקא הדד ליין מוציא מהם יצירתיות שיא: “The 48 Hour Film Project” (“סרטים של 48 שעות” בתרגום מבלבל לעברית) היא תחרות סרטים קצרים (בין 4 ל-7 דקות) בינלאומית שנולדה בוושינגטון ב-2001, והשנה כוללת כבר למעלה מ-70 ערים ברחבי העולם (מקזבלנקה ועד בייג’ין) ועשרות אלפי קבוצות קולנועניים צעירים – המשתוקקים לזכות במקום הראשון הנכסף, כסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל בקאן.

 

יוזם הפרוייקט, מארק רופרט מספר כי לאורך השנים, נעו קבוצות היוצרים החל מאיש אחד שצילם את עצמו, הפיק וערך לבדו, ועד קבוצה שהצליחה לגייס 116 אנשים ו-30 סוסים (!). 48 השעות לשנת 2010 אמנם הסתיימו והמשלחות המייצגות כבר בדרך לקאן, אבל לכם יש עדיין הזדמנות לבחור (עד סוף השבוע הקרוב) ב-3 סרטים מדליקים מבין 30 הסרטים הישראליים שהגיעו לשלב חצי הגמר – ולהכריע מי ייקח את פרס “חביב הקהל”.

 

תעשו קאט לרגע בעבודה, חפשו בכל סרטון את מרכיבי החובה (כפפה, טרמפיסט בשם מייק או מישל פררה והשורה “יש לי דוד שמסדר אנשים”), ואולי גם אתם תתאהבו כמונו בכלה שלוקחת את העניינים והמפתחות לידיים (“הקלה”, בתמונה), במחזמר שהולחן והוקלט במהלך 48 השעות (“פחות אבל כואב”), ובמותחן על פחד מג’וקים שעושה מחווה ל-“פסיכו” (“חיבוק לג’וק”). שאפו חבר’ס!