הסתרות, הצצות, רומנים אסורים: כל החומרים הטובים כבר בפנים. ארבעה אבות - אמיר זיו
הסתרות, הצצות, רומנים אסורים: כל החומרים הטובים כבר בפנים. ארבעה אבות - אמיר זיו

כבר הרבה זמן שחומר הקריאה הכי משמעותי שלנו מתחיל ונגמר במוסף סוף השבוע של כלכליסט. הכי מוקפד ומעניין, הכי לא נגרר למניפולציות רגשיות, הכי חכם ומעמיק, בקיצור – מצליח להחזיק אותנו ערים במיטה – נס שלא היה כמוהו.

לאן אנחנו חותרים? בבקשה:

את המוסף הזה עורך אמיר זיו  (שהוא גם סגן עורכת העיתון). עיתונאי ברוך כישרונות, וירטואוז של מילים וסגנונות כתיבה, שהוציא לאחרונה את ספר הביכורים שלו “ארבעה אבות” (הוצאת עם עובד). את הספר הזה בדיוק לקחנו איתנו לחופשת הפסח (שאגב הביטוי ‘לקחנו איתנו’ מקבל משמעות קצת אחרת כשמדובר בחופשה שהתרחשה בבית, עם הילדים).

בספר שלושה סיפורים, כל אחד מתרחש בתקופה אחרת (שנות ה-60, שנות ה-90 ו- 2004), ושלושתם מתכנסים בסופו של דבר לנקודת שיא משותפת. גיבור הסיפור הראשון הוא אליהו בוכמילר והוא מובא כולו בהתכתבות בין בוכמילר למהנדס העיר בעניין בניה לא חוקית של השכנה שגרה מעליו. ההתכתבות הרשמית ביניהם משנה פנים ולאט לאט נחשפים דרכה פרטים אישיים על מר בוכמילר ועולמו.

בסיפור השני (שמתחיל במילים הנצרבות: “ארבע שעות לפני סוף העולם, גיורא הזדרז”) תכירו את גיורא, וטרינר פזור נפש ואת בתו בת ה-6 נירה. הסיפור מתחיל כשגיורא אוסף את בתו נירה מהגן ומתחיל בהכנות ליום הולדתה שחל למחרת. במהלך הסיפור (שהולך ומתפתל בקצב) מגלה גיורא כי אשתו שרון, היא לא בדיוק מה שחשב שהיא, ועל כל מה שקורה שם לא נרחיב, כי חבל על חוויית הקריאה שלכם.

בסיפור השלישי הגיבורה היא נירה שכבר גדלה ויש לה בלוג בו היא מפרסמת פוסטים אישיים ומנסה לברר פרטים על ילדותה ועברה. בסוף החלק השלישי הכל נפתר ומתחבר – ובאותה נשימה – מתפורר.

יש בספר הזה את כל החומרים הטובים שבונים מתח, חמלה והזדהות, יש בו כתיבה שמחליקה בגרון (בשלושה סגנונות), עלילה שנבנית על שלושה צירים ומתכנסת בסוף (שזה קתרזיס בפני עצמו), ובקיצור – לא הנחנו את הספר עד שהוא נגמר (וזה היה מהר מידי לטעמנו).

ובכן, כמו שאמרו לפנינו – החיים הם תקופה קשה, ומוטב להעביר אותה בקריאה של ספרים משובחים כמו זה (ועדיף בזמן חופשה במלדיביים נניח).
 
“ארבעה אבות”, אמיר זיו, הוצאת עם עובד, 312 עמ’