גאונה, לא תגלי לנו מי את? "הסיפור של שם-המשפחה החדש" - אלנה פרנטה
גאונה, לא תגלי לנו מי את? "הסיפור של שם-המשפחה החדש" - אלנה פרנטה

זה מוכרח להיות אמיתי, כל מה שהיא כותבת. מי? זה סוד, כי אין כמעט איש בעולם שיודע מי מסתתר מאחורי שם העט אלנה פרנטה. אבל כשקוראים אותה מרגישים שהכל קרה באמת, לא ייתכן אחרת, שאלה זיכרונות אמיתיים מחייה שלה ושל לילה, החברה המבריקה והמדהימה שלה משכונת העוני שבה גדלו שתיהן, ולכן היא כנראה לא מוכנה בשום אופן שייכנסו לה לחיים הפרטיים. וכך השיבה באחד הראיונות הנדירים שהיא מתרצה להעניק במייל: “כשאני מספרת סיפור, אני חותרת ליעד אחד ויחיד: האמת. (…) כל מאמצי מכוונים על כן לכך: להגיע לכתיבה שאינה מוותרת על האמת למען התצורה הנאה. אני מעדיפה נימה אמיתית על טקסט מלוטש בקפידה אך מזויף”.

לפני כמעט שנה כתבתי כאן על הספר הראשון ברביעיית הרומנים הנפוליטניים שלה, החברה הגאונה, שמספר על ילדותן של השתיים בנפולי: “יש משהו ממכר בכתיבה של פרנטה. משהו שעוזר לך להבין את עצמך יותר טוב, להיזכר איך הרגשת בילדוּתך שלך, כשידעת שאף אחד לא מסוגל להבין אותך באמת, להיזכר בתחושות האפלות המוזרות שמלוות תהליכי התבגרות, תחושות שלא ידעת שאפשר לתאר במלים, והנה היא עושה את זה, הסופרת המעולה והעלומה המכוּנה אלנה, ומיד מתחשק לקרוא כל מה שכתבה אי פעם”. ואני חותמת על כל מלה גם בקשר לספר השני, שתורגם השנה לעברית, וממשיך לספר מה קרה לשתי החברות הגאונות אלנה ולילה מגיל 16 עד 23.

“כמה קל לי לספר על עצמי בלי לילה”, היא כותבת שם, “הזמן נרגע והעובדות הבולטות מחליקות לאורך חוט השנים כמו מזוודות על מסוע בנמל תעופה. (…) יותר מסובך לומר מה בשנים הללו קרה לה. המסוע מאט, מגביר מהירות, מתעקל לפתע, יורד מן המסילה, המזוודות נופלות, נפתחות, תוכנן מתפזר לפה ולשם”… כי, כפי שניתן להבין מהתיאור שלעיל, לילה היא נשמה חופשית, פראית, חסרת גבולות, מונעת בידי רגש ותשוקה, ובנוסף לכך יפהפייה – ואילו אלנה מסוגרת, ביישנית, שמנמונת וממושקפת וחסרת ביטחון. ואף כי דרכיהן מתפתלות לכיוונים שונים ומנוגדים, הן שזורות זו בזו ללא הכר, משפיעות זו על זו, נפגשות ומתרחקות, וחייהן ממשיכים להדהד אלה באלה בדרכים נסתרות.

ממש בסוף הספר, אלנה מספרת גם איך נעשתה סופרת. וכך כתב לה העורך שקרא את הרומן הראשון שכתבה אי פעם, בתנופה אחת וללא כל יומרות, ואשר הגיע אליו לגמרי במקרה: “הסיפור יפה, והכתיבה כל הזמן מפתיעה; אך לא זו הנקודה: בכל עמוד יש משהו בעל עוצמה, שאיני מצליח להבין מהיכן היא מגיעה”. אלנה מוחמאת, אבל אז היא מוצאת לפתע סיפור בלתי-נשכח שכתבה חברתה לילה בכיתה א’, צרור דפים קטנים של מחברת, והיא מבינה: הדפים האלה היו הלב הסודי של הספר שלה, שם נולד “החוט החזק אך הסמוי שקושר את המשפטים זה לזה”, וכאילו היא אומרת גם לנו, הקוראים: החום והעוצמה של כתיבתי, שורשיהם בחברה הגאונה שלי.

התרגום נהדר. והנה פרק ראשון לטעימה, אבל אם לא קראתם את הספר הקודם, מהרו וקראו בו, ותזכו בחברה חדשה ומופלאה, בעצם בשתי חברות מופלאות, שילוו אתכם לאורך ארבעה ספרים עבים וממכרים. אני כבר מחכה ומייחלת לשלישי.

“הסיפור של שם המשפחה החדש” מאת אלנה פרנטה (מאיטלקית: אלון אלטרס, הספרייה החדשה/ הקיבוץ המאוחד, 496 עמ’) – 76 ש”ח בחנות “המגדלור” או 46 ש”ח לגרסה דיגיטלית באתר עברית