זוכרת את כולם. "הכיתה המעופפת" - אריך קסטנר
זוכרת את כולם. "הכיתה המעופפת" - אריך קסטנר
#1
שם הקוראת – ענת בנדורי
שם הספר – “הכיתה המעופפת” של אריך קסטנר
זיכרון שהולך איתו – “הכי אהבתי שיספרו לי סיפור לפני השינה ואח”כ לקרוא לבד, ולצלול לתמונות של דליה בהודו ומירי ועונות השנה ואגדות מארץ סין. ובכיתה ב’ כבר היה לי אישור מיוחד מניסים הספרן להשאיל 10 ספרים ולא שניים כמקובל. בקיצור קראתי המון, מכל הסוגים, בדומה להרגלי הבינג’ שלי כיום. אבל אריך קסטנר היה בין המועדפים, ואת “הכיתה המעופפת” שלו קראתי הכי הרבה פעמים. באווירה חורפית של חג המולד עם מלחמת כדורי שלג, מתנות לחג ואוסף דמויות נהדר. כולם היו חברים שלי – סבסטיאן עם ההומור הסרקסטי, מתיתיהו שאוהב ללעוס לחמניות, אולי הפחדן האמיץ, ג’וני בעל כשרון הכתיבה וניסיון חיים רב לגילו, מרטין – מנהיג החבורה שיודע לצייר תפאורות, וגם תאודור היפה, רודי קרויצקם (שחטף 6 סטירות כל עשר דקות) וד”ר בק והחבר הפסנתרן שגר בקרון רכבת. וכל פעם שהגעתי לעמוד שבו מרטין ממלמל מתוך שנת לילה טרופה “אסור לבכות, אסור לבכות” – בכיתי”.
ציטוט מהספר – “איך יכול אדם מבוגר לשכוח את ימי ילדותו, עד שיום אחד הוא כבר לא זוכר כמה עצובים יכולים ילדים להיות לעיתים? (בהזדמנות הזו אני מבקש מכם מכל הלב: לעולם אל תשכחו את ילדותכם! אתם מבטיחים? בהן צדק?)”  
 



#2

בלענו את כל הסדרה. "ג'ינג'י" - גלילה רון-פדר

בלענו את כל הסדרה. “ג’ינג’י” – גלילה רון-פדר


שם הקוראת –
אפרת מרגוליס
שם הספר – סדרת “ג’ינג’י” של גלילה רון-פדר
זיכרון שהולך איתו – “הספר הזה מזכיר לי את העיר בה גדלתי כי כולו מתרחש ברחובות ירושלים, ואם ניכנס לפרטים מזכיר לי את הספרנית בספרייה שהיתה מצפה בכל שבוע שאגיע ואקח ספר נוסף מתוך הסדרה ואני כבר לא יכולתי לחכות… כל הקריאה היתה מלווה באוירה של הרפתקאה”.


 

 

 

#3

שערה בכוס תה. "מעלה קרחות" - יוסי אבולעפיה ואפרים סידון

שערה בכוס תה. “מעלה קרחות” – יוסי אבולעפיה ואפרים סידון


שם הקורא
– עופר שני
שם הספר – “מעלה קרחות” של יוסי אבולעפיה ואפרים סידון
זיכרון שהולך איתו – “בספר הזה ראש העיר ‘מעלה קרחות’ מגורש מהעיר ומתפקידו בגלל שבעיר שבה כולם קרחים – גדלה לו שערה על הראש. אני לא אשכח עד כמה לקחתי קשה את הגירוש מקבוצה של מישהו שמאפייניו קצת שונים. ואפילו שמאפיינים אלו מופלאים ומסייעים – הקבוצה מסרבת להכיל את ה”אחר”. מחשבות אלה של קבלת ה”אחר” ממשיכות ללוות אותי ואת המציאות של כולנו, ובאופן קוסמי וסינכרוני גם קרחת היא אחד הנושאים שהכי מעסיקים אותי כיום”.

 

 

 

 

#4

חברות בביצה. "צפרדי וקרפד" - ארנולד לובל

חברות בביצה. “צפרדי וקרפד” – ארנולד לובל


שם הקוראת
– מיכל גלר
שם הספר – סדרת הספרים “צפרדי וקרפד” של ארנולד לובל
זיכרון שהולך איתו – “כשהייתי ילדה הייתי קוראת ספרים אך ורק אם היה לי משהו לאכול לידם. נניח נקטרינה. או ענבים. או פרוסת לחם עם שוקולד. ולכן – כל הספרים שלי ששרדו מאז – מרוחים קאבר טו קאבר בשלל מעדנים מפוקפקים. אני זוכרת את עצמי קוראת את עלילות צפרדי וקרפד בחדר הסגלגל שלי, שוכבת על הבטן והספר בידיי. לידי קערה עם פחמימה כלשהי. והחיים יפים יפים”.

 

 

 

 

#5

התותחים הכבדים. ספרי אליסטר מקלין

התותחים הכבדים. ספרי אליסטר מקלין


שם הקורא
– אורי בנדורי
שם הספר – “תחנת זברה אינה עונה“, “תותחי נברון” של אליסטר מקלין
זיכרון שהולך איתם – “גיבורים ללא חת, רעים מוחלטים וגיבורים שעומדים בכל הקשיים. אין בנות ואין אהבות, רק תכל’ס. האמת, הכי טובים היו ביל קרטר, פטריק קים ורינגו (בסדר הזה), אבל זה מתחת רמתו של העיתון (כפות ידיו המסוקסות…)”

 

 

 

 

#6

קווים לדמותו. "אהרון והעפרון הסגול" - קרוקט ג'ונסון

קווים לדמותו. “אהרון והעפרון הסגול” – קרוקט ג’ונסון


שם הקוראת – צביה ארגוב-לנדמן
שם הספר – “אהרון והעפרון הסגול” של קורקט ג’ונסון
זיכרון שהולך איתו – “הרבה פעמים כשאני רואה ירח מהחלון, אני נזכרת איך אהרון מצא את חלון חדר השינה שלו. “הוא נמצא תמיד מסביב לירח” – כל כך פשוט, כל כך נכון”.

 

 

 

 

 

#7

 

מה אומרים, ילד? "העץ הנדיב" - של סילברסטיין

מה אומרים, ילד? “העץ הנדיב” – של סילברסטיין


שם הקוראת –  גלי שני
שם הספר – “העץ הנדיב” מאת של סילברסטיין
זיכרון שהולך איתו – “הוא פשוט תמיד היה שם על המדף וליווה את ילדותי ב-2 שפות: עברית וצרפתית. משהו בסיפור הכל כך מקסים הזה ובאיורים הפשוטים הצליחו לרגש אותי שנים רבות”.

 
 
 
 
 
 
 
#8

אף פעם לא מאוחר מדי. "מעשה בלולי ה..." - דבורה עומר

אף פעם לא מאוחר מדי. “מעשה בלולי ה…” – דבורה עומר


שם הקורא
– שי זגורי
שם הספר – “מעשה בלולי ה...” של דבורה עומר
זיכרון שהולך איתו – “לצערי אני לא קורא הרבה ואף פעם לא ממש הייתי תולעת או קרוב לזה… ובכל זאת: אחד הספרים שהכי אני זוכר וליווה אותי בילדות הוא ״מעשה בלולי ה…״ של דבורה עומר. עשיתי יומן קריאה עליו ולאחר שקראתי את היומן בכיתה, חצי כיתה התגלגלה בצחוק כי הם קראו אותו 4 שנים מוקדם יותר… היו לי חלומות שיום אחד גם אני אמצא חיית בר כחיית מחמד כמו לולי, הנמר מהנגב (שלמרבה הצער היום כנראה כבר אינם)”.

 

 

 

#9

האהבה הראשונה שלנו. "אורי" - אסתר שטרייט-וורצל

האהבה הראשונה שלנו. “אורי” – אסתר שטרייט-וורצל


שם הקוראת
– מיכל רביב
שם הספר -“אורי” של אסתר שטרייט וורצל
זיכרון שהולך איתו – “‘אורי’ היה הספר הראשון עב הכרס שגעמתי (סיימתי אותו ביומיים שזה זיכרון בפני עצמו). כל כך נשאבתי אליו שבבוקר ביקשתי להישאר בבית לקרוא ולא ללכת לבית ספר. למרבה הפתעתי ההורים שלי מיד הסכימו ולימדו אותי משהו על עיקר וטפל”.

 

 

 

 

#10

והילד הזה הוא אנחנו. "והילד הזה הוא אני" - יהודה אטלס

והילד הזה הוא אנחנו. “והילד הזה הוא אני” – יהודה אטלס


שם הקוראת
– מירב נעים-עופר
שם הספר – “והילד הזה הוא אני” של יהודה אטלס
זיכרון שהולך איתו – “אני זוכרת שבתור ילדה אהבתי מאוד לקרוא והייתי מעמידה פנים שאני ספרנית. בתור ספרנית, נהגתי לדרג ולכתוב על כל אחד מהספרים שלי באיזו מידה אני אוהבת אותו, ככה שהספרים האהובים עליי זכו לדירוג “אהוב ביותר ביותר”.

 

 
 
 
 
#11


להכיר לילדים של היום. "כמעט שם" - רועי סלמן

להכיר לילדים של היום. “כמעט שם” – רועי סלמן


שם הקורא – יוסי בראומן
שם הספר – “כמעט שם” של רועי סלמן
זיכרון שהולך איתו – “זה אמנם לא ספר שגדלתי עליו, אלא ספר חדש שקראתי ממש לא מזמן, אבל אני ממליץ עליו מכל הלב. מאחל לכל נער או נערה בישראל ללכת בו לאיבוד, ברגישות, בסיפור המותח, בחברות שובת הלב שנרקמת בו, ובעיקר בגיבור המקסים זוהר, שאין דומה לו בספרות הישראלית”. 

 

 
 
 
 
#12

לשיר כל מילה. "ילד הכרובית" - יהונתן גפן

לשיר כל מילה. “ילד הכרובית” – יהונתן גפן


שם הקוראת – יעל בן יהודה
שם הספר – “ילד הכרובית” של יהונתן גפן
זיכרון שהולך איתו – “הייתי תולעת ספרים רצינית, ואפילו קיבלתי מהספרנית בביה”ס תעודת “זו שהחליפה הכי הרבה ספרים השנה”. היה לי עוד מנוי לספרייה הציבורית וגם כרטיסייה לספרייה ניידת שהגיעה לשכונה בכל יום שני במעין אוטו-גלידה עם מדפי ספרים במקום מקררים (יוחזר הקונספט לאלתר!). בלעתי סדרות שלמות, הוריי היו צריכים לבקש ממני לסגור כבר את האור והספר, או שהייתי פשוט נרדמת עם הכריכה על הפנים. אבל יותר מהכל, ועד היום בליבי – זכורה ההנאה מהקריאה ב”ילד הכרובית”. לא הרבה הכירו או מכירים את הספר הזה, שכתוב כמו מחזמר לילדים, ובמרכזו – הילד דניאל (שם אהוב עליי הודות לספר) שמחליט לטפס על עץ באמצע הכפר הציורי בו גדל, ולא מסכים לרדת. בני משפחתו, חבריו ואנשי הכפר מנסים לגרום לו לרדת מהעץ (הכי מתאים לביטוי) ולא מבינים מדוע אינו יכול. לא אעשה ספוילר, רק אוסיף שהספר מתובל בשירים נפלאים (בכל זאת, יהונתן גפן), ואני המצאתי לחנים בראשי לכולם, וקראתי את הספר ממש כמו הפקה של הצגה. מעבר למוסר השכל על קבלת השונה וסובלנות, למדתי המון על אהבת הורים, על שירים ומילים שמתנגנות עד היום בראש”.