לפרק את הנצח. "בית" - יואב חייק
לפרק את הנצח. "בית" - יואב חייק

“הנצח הוא אגדה עתיקה
כמוס בכול יום ושעה
ודקה…”

כך כותב המשורר יואב חייק בספרו החדש “בית” הרואה אור בהוצאת עקד. בשיר נוסף על הנצח הוא כותב כך:

“…תבין שגם הנצח מתחיל רק
מדקה ועוד דקה,
והלילה אינו אלא
סתם טיוטה של היום שאחריו”

יואב חייק הוא מן המשוררים האהובים עלי מזה שנים. לצערי למרות קולו הייחודי, התקשורת והביקורת מדלגות עליו. אל שירתו הגעתי לפני שנים (מאז הוא פרסם תריסר ספרים) ללא עזרת התקשורת, רק מדפדוף בחנויות ספרים. על מדף השירה בחנות אחת מצאתי את “הספר השלישי” של דליה רביקוביץ ולצדו באותה הוצאה ובאותו פורמט את “שירים על כפות המנעול” שלו. יצאתי מן החנות חובקת שני ספרי שירה. בספרו החדש “בית” משובצים כ-70 שירים בארבעה פרקים. שירים שנוגעים במהות החיים, מוות, אהבה, בית. יש גם נגיעות רבות למקום ולזמן. וכל אלה נעים במעגלים מנוגדים: שפל, גאות, אור וחושך, שתיקה ודיבור, עובָּריות וזקנה. בציוריות אופיינית, באיפוק ובהבלגה הוא כותב את הדברים:

“יונה במעי הדג
ומה על הדג במעי היונה.
בהוויה המשותפת
ושניהם שומעים, אותם קולות מלאכים”


בשירתו של יואב קיים דיאלוג בין הנצח לבין הזמני. הוא מתאר מרדף אחרי הזמן, מרדף בין יום ללילה, בין שמש לירח. “מגיעים לגיל כזה / שהזמן למד למהר”. במקום אחר כתב: “שעוות הזמן נמסה / טיפה ועוד טיפה”. הוא כותב גם על “זיכרונות עירומים של ילד”, העובָּריות הזאת למרות שאינה לבושה בבגדים היא מוגנת ומרופדת בעטיפה אחרת – של רחם, של זיכרונות ושל געגוע. באחד משיריו המופלאים הוא מתערסל עם הגעגוע שמתגעגע. בשיר אחר הוא מקביל את המשורר לגנן, שניהם אנשי אדמה:

“…מה כל מילות השיר?
הן רק הגשם שירד פעם
והשאיר
שלוליות על הארץ וכתמים על הקיר”

קסם אחר שמהלך על הקורא הם אותם דיאלוגים שמנהל המשורר עם דמויות אחרות, דוגמת הנסיך הקטן או עם אמיר גלבוע:

“פתאום בבוקר הוא קם
ומרגיש שהוא אדם
ותתחיל ללכת”

זה לא האדם שמרגיש שהוא עם וקולקטיב. זהו אדם שמרגיש שהוא אדם. גם יחיד וגם חלק משלם, או כפי שחותם חייק את שירו “שרתי לך אתמול”:

“הרי יש לך שמיים משלך
ויש לך עיניים משלך
לגעת ביופי הזה
שאתה חלק ממנו בפסיפס השלם…”

הספר “בית” קובץ שירים מאת יואב חייק (הוצאת עקד 2016) – 72 ש”ח בחנויות הספרים
וגם בירידי שבוע הספר בדוכני הוצאת גוונים-טרקלין