הכינו ממחטות. "האי של סבא" - בנג'י דיוויס
הכינו ממחטות. "האי של סבא" - בנג'י דיוויס

איך עונים לילד קטן על שאלות גדולות שגם לנו אין עליהן תשובות? במצבים כאלה, כשאנו עצמנו מבולבלים (ולרוב מנסים להסתיר את מבוכתנו מאחורי ערימות של מלים) תמיד אורבת הסכנה לבלבל את ילדינו עוד יותר ולהכניס אותם לחרדה, חלילה. למרבה המזל, בדיוק בשביל זה נועדה האמנות – שמצליחה (לצד האמונה הדתית) לספּק נחמה במקום שבו השכל לא מסוגל לתת פתרון.

והרי לכם חתיכת אמנות נדירה – ספר יפהפה לגיל הרך על הנושא הטעון מכל: מוות. לך תנסה לשכך את פחדיו של ילד קטן מפני המסתורין האפל, ואת העצב התהומי שהוא חש כשמישהו קרוב מסתלק לו לבלי שוב. כך קרה לאחרונה גם לילד קטון שאני מכירה, שאיבד השנה סבא אהוב, ולהבדיל גם את כלב הבית הקשיש, והנושא מעסיק אותו בלי הרף. אמא שלו, בררנית גדולה מאוד בספרי ילדים, דפדפה השבוע ב”האי של סבא” והתרגשה כפי שלא התרגשה מספר ילדים המון זמן, כולל דמעה בזווית העין.  

כי זו באמת חתיכת אמנות: ספר שכולו מדבר בשפת הרגש, להבדיל משפת השכל, בתבונה וביופי וברגישות אין קץ – עם טקסט מועט ומדויק, כמו שירה טהורה, על רקע איורים נפלאים, מלאי חיים וצבע ושמחה, הכל פרי עטו של אמן שלא הכרתי עד היום וכבר מתחשק לי לקרוא גם את ספרו הקודם. העלילה מתוארת בצורה ריאליסטית לגמרי, אבל מתרחשת כולה בדמיון, ושמא בחלום: ילד בא לבקר אצל סבא שלו, מחפש אותו בבית ומגיע בעקבותיו לעליית הגג שמעולם לא ביקר בה, משם יוצאים שניהם אל סיפונה של אונייה ענקית ומפליגים בין הגלים עד לאי טרופי קטן, מעין גן-עדן שבו מבלים שניהם זמן-מה ונהנים עד שיגעון, והילד מקווה שיישארו שם לנצח, אבל מבין לבסוף שרק סבא יישאר שם, וכי עליו לחזור הביתה בספינה לבדו, ו”המסע נראה ארוך בהרבה בלי סבא, אבל אריאל ניווט את האונייה בבטחה הביתה”.

ולא סתם הספר סומך על הגיבור הקט שיוכל “לנווט את הספינה” בעצמו ולהתמודד עם הפרידה – כי האי של סבא, אותו בלתי-נודע שאליו הולכים כל המתים, נראה בספר כמו ג’ונגל עליז ומלא חיים, וסבא נראה שם מבסוט אש. ובסוף הספר יש סוכרייה מנחמת במיוחד, בלי מלים, וזה עובד כל כך טוב שגם המבוגר המספר מתנחם. התרגום מצוין (אבל לשם המתרגמת אין זכר בספר, למה?). ספר חובה בכל בית שיש בו ילדים בגיל הרך.

“האי של סבא”, כתב וצייר: בנג’י דיוויס (מאנגלית: יעל קליפר, הוצ’ שוקן, 30 עמ’, מנוקד) – 57.50 ש”ח ב”המגדלור” (במקום 64 ש”ח מחיר מלא)

 

 

סמויות מן העין

גם לאמא מותר לקרוא. "ערים של נייר" - ג'ון גרין

גם לאמא מותר לקרוא. “ערים של נייר” – ג’ון גרין



על ספרו האחרון של מחבר “אשמת הכוכבים” שמעתי ניסים ונפלאות, אבל עד שהספקתי להגיע אליו אמא שלי החמודה כבר הקדימה אותי, וכך כתבה לי בהתפעלות:

“מזמן לא נהניתי ככה מספר מתורגם. אי אפשר להניח אותו מן היד, כל העמודים כל כך מלאי חיים והומור. זהו סיפור השתובבות של בחור צעיר, שמאוהב בנערה בעלת תעוזה בלתי-רגילה ומספר על כך ועל כל מה שקרה לו עם חבריו האחרים, בני גילו. ומהן אותן ערים של נייר? אלה ערים שתוכננו ומעולם לא הוקמו, שנותרו על הנייר. מוּכּר, לא? בלי להתפלסף, כדאי מאוד לקרוא וללקק את השפתיים גם מהתוכן, מהנושא הייחודי ולא פחות מכך מהתרגום המשובח. נדמה לי שהמתרגמת רוני בק נהנתה ממנו לפחות כמוני, כי התרגום העברי מוצלח כל כך שנדמה שהספר נכתב עברית במקור. תודה, רוני”.

ואני אומרת: ספר עלומים שמצליח לרגש גם מבוגרים – או כפי שהז’אנר נקרא באנגלית (ותודה לדניאל שהעיר לי כאן), young adult fiction – הרי זה גשר על פני מים סוערים במשפחות של מתבגרים, שבהם יכולים כל הדורות לקרוא ולשתף אלה את אלה בהנאה. הנה פרק ראשון לטעימה, תבדקו בעצמכם. מגיל 15 ועד לסבתא-רבתא וחבריה.

“ערים של נייר” מאת ג’ון גרין (מאנגלית: רוני בק, ספרי ‘פרוזה’, ידיעות ספרים, 319 עמ’) – 66.5 ש”ח בחנות “המגדלור” (במקום 74 ש”ח מחיר מלא)