אל תפספסו אף פסיק. "הצל של גופו של העגלון" - פטר וייס
אל תפספסו אף פסיק. "הצל של גופו של העגלון" - פטר וייס

עד שאגמור לקרוא כמה וכמה ספרי מופת עבי כרס הפזורים ברחבי הבית (יש למה לחכות!), הנה ספר דק (מיקרו-רומאן) שכתוב כמו סרט: המספר משאיל לנו למשך ימים אחדים את עיניו ואוזניו, ובאמצעותן הוא מתווך למעננו בדקדקנות את כל הדברים שהוא רואה ושומע – ואותם בלבד, ללא פילטר או מסננת של פרשנות, מחשבה או רגש – ומבלי שנדע עליו דבר, אף לא את שמו; ומהתיאורים המפורטים והארכניים של שברי המראות והקולות שהוא מתעד בריחוק צילומי, בלי לייחס להם כל ערך או משמעות פרט לעצם הימצאותם בסביבתו, הוא מכניס את הקורא לתוך עולם זר ומוזר – כמו עולמו של ילד תָּם, שנקלע לעולם רוחש וגועש של מבוגרים בלי להבין מה למעשה קורה סביבו, ורק קולט רשמים ופולט אותם באובססיביות. כך יוצא שתמונת העולם העולה מתוך הספר, כנרמז בשמו, מזכירה תיאטרון צלליות, שבו נדרש הצופה לנחש מה מוצג לפניו על-פי קווי המתאר של צללי הדמויות. התוצאה היא חוויית קריאה מיוחדת במינה, לא קלה ולא פשוטה, אבל סוחפת וחודרת עמוק, לא מעט בזכות הכתיבה הנהדרת של פטר וייס (יוצר מארה סאד, בין השאר) – וכמובן התרגום המופתי של אילנה המרמן, שתמיד מסקרן אותי לדעת אם גם בשפת המקור הספר יפה כל כך כמו הגרסה העברית היפהפייה שכתבה היא.

הסיפור נפתח בתיאור פרטני של המראות הנשקפים לעיניו של אותו מספר מבעד לדלת הפתוחה למחצה אל החצר, ושל הצלילים המגיעים לאוזניו, שאותם הוא מפרק לגורמים – צריחת עורב, משב הרוח, חריקת הקרשים, “הגניחות והפצפוצים בתוך העץ של הצריף הקטן שאני יושב בו”, ובהדרגה מתברר שהרשמים הללו נמסרים מתוך צריף בית השימוש של הפנסיון הכפרי, שבו יושב המספר על האסלה, מכנסיו משולשלים, ורושם במסירות את רשמיו. ואם בהתחלה עוד אומרת הקוראת אל לבה “מה זה מעניין אותי כל הטיפוסים התמוהים שגרים איתו בפנסיון הזה, משוגעים אחד-אחד, מה יש לי לקרוא תיאורים כפייתיים של איך כל אחד מהם מחזיק את הכוס כשהוא שותה ואיך בדיוק הם אוכלים או עובדים או מתעסקים בשטויות ההזויות שלהם, לאן כל זה מוליך?” אבל די, זה אבוד, היא כבר לכודה בקורי הכשף של המלים שהוא טווה, משפטים שאין להם סוף, ואי אפשר להפסיק לקרוא, בתערובת של מציצנות וסקרנות, עד שהסיפור מגיע לשיא מפתיע ונקטע באבחה. או-אז מגיע בונוס לקינוח – שבעה עמודים מאירי עיניים שכתבה המתרגמת על הספר (שתרגמה אותו כעת בשנית, מקץ כמעט 40 שנה), ויש בהם כל מה שכביכול חסר בספר האפלולי גופא, כולל טיפת נחמה, לפחות לשוחרי ספרות. אל תחמיצו.


“הצל של גופו של העגלון” מאת פטר וייס (מגרמנית: אילנה המרמן, הספרייה הקטנה – הוצ’ הקיבוץ המאוחד/ ספרי סימן קריאה, 92 עמ’) – 45 ש”ח בחנות המגדלור (במקום 56 ש”ח מחיר מלא)