תזכרו את שמי. מתוך "החברה הגאונה" - אלנה פרנטה
תזכרו את שמי. מתוך "החברה הגאונה" - אלנה פרנטה

הספר הזה נפתח בספוילר – טוב, זה אוקסימורון להתנסח כך, שהרי מֵידע שמתגלה בפתיחתה של יצירה אינו יכול להיות ספוילר (כלומר, גילוי פרט שעלול לחבל בהנאתו של מי שטרם קרא או צפה ביצירה), אבל כך הרגשתי כשהגעתי לסופו. כי כבר בפתח הספר מתברר שֶלִילה, חברתה האניגמטית של המספרת (ששמה אלנה, כשם העט הבדוי של המחברת, והרי לנו עוד נופך של מסתורין), נעלמה בגיל 66 בלי להותיר אחריה כל זכר, מילולית, כולל סילוק כל חפציה וגזירת דמותה מכל הצילומים שנותרו בבית, ומבלי להודיע דבר לאיש, גם לא לבנה יחידה. ומרגע שלכדה את סקרנותך לדעת מה בשם שמים עשוי לגרום לאשה מבוגרת לנהוג כך, מתחילה המספרת לגולל את תולדות יחסיה עם אותה לילה מאז ראשית היכרותן בכתה א’, ועוזרת לך להבין איך התאהבה בחברתה עד כלות – שכּן ניתן להתאהב בזולת גם בלי קשר למין או לגיל, כידוע – ואיך קשר כזה עשוי להתוות נתיב וגורל חיים, כפי שקרה לה עצמה.

תחילה, כשהיא מתארת עד כמה חברתה לילה מבריקה ומוכשרת ופיקחית, נדמה לנו שלילה היא-היא “החברה הגאונה” מכותרת הספר: שהרי בהשראתה מתאמצת המספרת להשכיל ולהשתפר בלימודים וסופה שהיא מגיעה לאוניברסיטה, בניגוד למקובל בשכונת העוני הנפוליטנית שבה גדלה ובניגוד ללילה, שעזבה את הלימודים; אבל בדפים האחרונים מתברר שאולי זה להפך, כשלילה עצמה קוראת למספרת “החברה הגאונה שלי”. ואכן, אלנה נסחפת לתחרות סמויה עם חברתה – עד כדי תלות נפשית, עד כדי התמכרות, עד כדי סימביוזה והחלפת תפקידים בינה לבין אותו יצור יפהפה ויוצא דופן ששמו לילה. טשטוש הגבולות הזה מקשה משלב מסוים גם על הקוראת (אל תסקלוני, אבל דומני שגברים ייהנו מהספר פחות) להבחין איפה האחת נגמרת והיכן השנייה מתחילה, כמו שאומרים.

לכן נותרת אולי תחושת חמיצות קלה כשהספר מסתיים בטרם עת, כשהגיבורות עדיין בנות שש-עשרה ובלי לפתור את התעלומה שהוצגה בתחילתו, ורק אז את (טוב, אני) נזכרת שמדובר בראשון מתוך ארבעת הרומאנים הנפוליטניים של פרנטה, ככתוב על הכריכה. אבל מרגע שאת מבינה שכך תוכלי ללוות את סיפורן במשך שלושה רומאנים נוספים, את מתעודדת: כי יש משהו ממכר בכתיבה של פרנטה. משהו שעוזר לך להבין את עצמך יותר טוב, להיזכר איך הרגשת בילדוּתך שלך, כשידעת שאף אחד לא מסוגל להבין אותך באמת, להיזכר בתחושות האפלות המוזרות שמלוות תהליכי התבגרות, תחושות שלא ידעת שאפשר לתאר במלים, והנה היא עושה את זה, הסופרת המעולה והעלומה המכוּנה אלנה, ומיד מתחשק לקרוא כל מה שכתבה אי פעם. התרגום נהדר וקולח. פרטים נוספים כאן, וגם פרק ראשון לטעימה. אל תגידו לא ידענו.

“החברה הגאונה” מאת אלנה פרנטה (מאיטלקית: אלון אלטרס, הוצ’ הספרייה החדשה והקיבוץ המאוחד, 342 עמ’) – 42 ש”ח לגרסה דיגיטלית ב”מנדלי” או 67 ש”ח למהדורה מודפסת רגילה בחנות “המגדלור” (במקום 74 ש”ח מחיר מלא)